ת"א 48367-03-12 ורול נ' קיבוץ להבות הבשן ואח'

הקדמה:

לפני תביעה לסעד הצהרתי אשר במסגרתה עותר התובע להצהיר כי במסגרת הליך שיוך דירות המתנהל בקיבוץ להבות הבשן (להלן: "הקיבוץ"), זכאי הוא לכך שתשויכנה לו שתי דירות סמוכות הידועות כדירות 191/1 ו- 191/2 הממוקמות על מגרשים שמספרם 49 ו- 50; וכן להצהיר כי עם הפניית חברי הקיבוץ למנהל מקרקעי ישראל לצורך חתימת חוזה חכירה, יהיה זכאי לקבל הפנייה לחתימת חוזה חכירה ביחס למקרקעין המורכבים משתי הדירות האמורות. עוד עותר התובע להורות לקיבוץ למסור לידיו את החזקה בשתי הדירות.

לחילופין, עותר התובע להורות לקיבוץ לבנות על חשבונו תוספת בנייה לדירה הממוקמת על מגרש מספר 50, אשר לא תקטן מ- 50 מ"ר ולמסור לידיו את החזקה בדירה זו, כולל התוספת.

מדובר במבנה מלבני המחולק לשלוש דירות "קטנות" – הדירות הקיצוניות הן של התובע ושל משפחת סטולרו (דירה אחת לתובע ודירה אחת למשפחת סטולרו), כאשר המחלוקת היא לגבי הדירה האמצעית, לגביה טוען התובע כי יש לשייכה במלואה אליו, בעוד הקיבוץ (הנתבע) טוען כי יש לחלקה בין התובע למשפחת סטולרו, כפי שיפורט בהמשך.

כאן המקום להדגיש, ולכך עוד אתייחס ביתר פירוט בהמשך, כי במסגרת כתב התביעה לא נכלל כל סעד כספי (אף לא שולמה כל אגרה בגין סעד מעין זה), וממילא שכל טענות התובע בעניין הפיצוי הכספי המגיע לו, שהן טענות חלופיות (שלא לומר טענות לחילופי חילופין), שהועלו רק בשלב מאוחר מאוד של ההליך, לא ידונו ויוכרעו במסגרת פסק דין זה.

בהקשר זה אוסיף ואעיר כי בטרם ניגשתי למלאכת כתיבת פסק הדין, ביקשתי את עמדת הצדדים ביחס לאפשרות כי בית המשפט יקבע שיש לשייך לתובע דירה וחצי, וכן תינתן לו סמכות להכריע בכל המחלוקות הכספיות בין הצדדים על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, תוך שתקרת הפיצוי תוגבל לסך שלא יעלה על 300,000 ₪. דא עקא שהתובע דחה הצעה זו.

בנסיבות אלה, לאחר שנשמעו עדי הצדדים, הובאו ראיות מטעמם והוגשו סיכומיהם, בשל התיק ומוכן להכרעה.

רקע עובדתי:

התובע יליד 1955 הנו חבר הקיבוץ. בשנת 1974 נפגע במהלך שירותו הצבאי והוא מוגדר כנכה צה"ל בשיעור של 40% נכות ובעל זכאות לגמלת נכות.