ת"א 48276-05-12 שילוני ואח' נ' ראובן סרוגו חברה לבניה בע"מ ואח'

בפניי בקשת המבקשים (הם התובעים בתביעה העיקרית) למתן הוראות, במסגרתה התבקשתי להורות, כי הנתבעות לא פעלו בהתאם להסכם הפשרה ובכך הפרו את פסק הדין שניתן; וכן להורות שלאור התנהלותם זו של הנתבעות, אין התובעים חייבים לקיים את חלקם, ולשאת בחלקם בתשלום כפי שנקבע במסגרתו.

1.  

   במאמר מוסגר יוער, כי ביום 27.7.16 הוגשה הבקשה למתן הוראות בנוסח שונה, במסגרתו התבקש ביהמ"ש להורות כי הקבלן המבצע את עבודות האיטום יפעל לאלתר לתיקון הליקויים, ואולם ביום 18.9.16 הוגשה (בעקבות החלטת בית המשפט מיום 7.8.16) בקשה חוזרת למתן הוראות במסגרתה שינו התובעים את הסעדים המבוקשים על ידם כפי שפורט לעיל.

    

2. ביום 2.6.15 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים.

    

3. במסגרת הסכם הפשרה הוסכם, בין היתר, על מנגנון לביצוען של עבודות תיקון שהיקפן הוגדר במפורש בנספחי ההסכם, ואף הוסכם כי עבודות האיטום תבוצענה בהתאם לעקרונות שנקבעו במכתבו של המהנדס מר מרטון (אליו מפנה ההסכם), כאשר האחרון אף מונה ע"י התובעים והנתבעת 2 כמפקח מטעמם על ביצוע עבודות האיטום.

    

   עוד נקבע בהסכם הפשרה, שכאמור קיבל תוקף של פסק דין, כי סיום העבודות ייקבע לאחר שתתבצע בדיקת הצפה לכל שטח המרפסת של דירת הנתבעת 2, בפיקוחו של המפקח.

    

   הסכם הפשרה קבע כי קבלן האיטום יהיה אחראי לטיב ביצוען של עבודות האיטום למשך 3 שנים מיום סיום העבודות.

    

   עפ"י הסכם הפשרה, היה על הנתבעת 1 לשאת בכל עלויות ביצוע העבודות כפי שפורטו בנספחים להסכם הפשרה, למעט חלקם של התובעים והנתבעת 2 אשר יישאו בסך של 20,000 ₪ כולל מע"מ לכל אחד מהם.