ת"א 48222-02-13 זאבי נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ ואח'

1.התובע עותר לחייב את הנתבעים בסך 137,000 ₪ בגין עוולת לשון הרע שבוצעה נגדו לפי הטענה ביום 23/8/12.

2.לטענת התובע, ביום 23/8/12 נסע באוטובוס של הנתבעת 1 מחיפה לאילת.

לטענתו, הוא מוכר במוסד לביטוח לאומי כנכה וככזה הוא זכאי להנחה בשיעור 10% ממחיר הכרטיס, בכפוף להצגת תעודת נכה.

על פי הנטען בכתב התביעה רכש התובע את כרטיס הנסיעה בהנחה ואף הציג את תעודת הנכה לנהג ועלה לאוטובוס.

3.בהגיע האוטובוס לכביש הערבה, בשעה 03:00, או בסמוך לכך, עלה לאוטובוס מבקר כרטיסים, הוא הנתבע מס' 2, ודרש מהתובע להציג את תעודת הנכה. עם הצגתה, הטיח בו הנתבע 2 כי התעודה איננה בתוקף וכי עליו לשלם הפרש נסיעה בסך 7.80 ₪. התובע הסביר כי הוא נכה, הגם שהתעודה לא בתוקף וסירב לשלם את ההפרש. הנתבע 2 לא השתכנע וסירב לאפשר לאוטובוס להמשיך בנסיעתו, הוא אף הורה לנהג להדליק את האורות ואמר לתובע כי בדעתו להזמין משטרה.

4.התובע טוען כי הנתבע 2 הילך עליו אימים בהשתמשו בביטויים שלהלן:

"עד שלא תשלם סכום של 7.80 יישארו כל האורות דלוקים"; "הנה, תראה, יש נוסעים שרוצים לישון ובגללך הם לא ישנם"; "אני אעצור את האוטובוס ולא נמשיך בנסיעה עד שתשלם, אני אזמין לך משטרה".

5.לטענת התובע מדובר בעלבונות, איומים והשפלה המהווים לשון הרע כמשמעו בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, והוא זכאי לפיצוי הנקוב בחוק ללא הוכחת נזק.

6.בכתב התביעה המתוקן הוסיף התובע טענה עובדתית לפיה אמר לנתבע 2 שהוא מוכן לקבל בחזרה את הכסף ושהוא יירד בתחנה הקרובה אך הנתבע 2 סירב ודרש כי ההפרש ישולם מיד.

7.הנתבעים לא חולקים על המסכת העובדתית כפי שהובאה לעיל, זולת הטענה העובדתית החדשה בדבר הצעת התובע לרדת מהאוטובוס, תמורת החזרת הסכום, ברם טוענים כי אין בכל הנאמר ובכל התנהגות הנתבע 2 משום אמירה פוגענית המהווה לשון הרע כמשמעה בחוק.

8.לטענתם, נתבע 2 אכן עלה לאוטובוס ולאחר שהתובע הציג בפניו את התעודה, הבחין שהתעודה כבר לא בתוקף מזה שנתיים (התוקף פג ביום 31/11/10) ועל כן פעל על פי דין ולא היה נכון לאפשר לתובע להמשיך בנסיעה, אלא לאחר שישלם את ההפרש. בסופו של דבר, ועל מנת לקצר את אי הנעימות והסבל המיותר לנוסעים האחרים, לא הזמין הנתבע 2 את המשטרה ואפשר לאוטובוס להמשיך לנסוע, תוך שלקח את תעודת הנכה של התובע על מנת לבדוק אותה במשרדי הנתבעת, כפי שמחייבים הנהלים. התעודה שאינה תקפה הוחזרה פיזית לתובע ביום 19/11/12, או בסמוך לכך ומובהר כי בהחרמתה והחזקתה במשך 4 חודשים לא היה כדי לגרום כל נזק, שכן, ממילא לא היתה בתוקף ולא ניתן היה לעשות בה שימוש.