קטימה נ' פארס ואח'

בפני תביעה כספית לפיצוי בגין נזק רכוש לרכב מסוג פולקסווגן פאסאט מ.ר. 76-281-76 (להלן: "הפאסאט") בגין תאונת דרכים מיום 12.9.16 בכפר יאנוח, בה היה מעורב הפאסאט נהוג על ידי בנו של התובע מצד אחד, ורכב מסוג פיאט פונטו מ.ר. 95-878-35 (להלן: "הפיאט"), נהוג על ידי הנתבע מס' 1. אין חולק כי עקב התאונה התהפך הפאסאט וניזוק והוכרז כ: "אובדן גמור". הצדדים אינם חולקים על גובה הנזקים הנטענים בכתב התביעה.

א. גרסת התובע לתאונה:

נהג הפאסאט טוען כי הגיע לצומת T בכפר, אחריה פנה ימינה ונסע במהירות של 20-30 קמ"ש בכביש צר דו סטרי בו יכולים רק שני רכבים במקביל לנסוע, כאשר בכיוון נסיעת רכבו הכביש היה בירידה ובכיוון הנגדי בעלייה. לטענתו הגיע מול קיוסק שלידו על המדרכה היו ילדים רבים על המדרכה בשל יום חג, ומן הצד הנגדי עמד רכב מסוג טנדר אפור, אשר הגלגלים הימניים שלו היו על המדרכה הנגדית, והגלגלים השמאליים היו על הכביש, כך שהוא חסם מחצית מנתיב הנגדי. לאחריו הגיע רכב הפיאט שניסה לעקוף את הטנדר וכתוצאה מכך חדר לנתיב הנגדי בו נסע הפאסאט ופגע בגלגל הקדמי השמאלי של הפאסאט, דבר שגרם להתהפכות הפאסאט.

ב. גרסת הנתבע לתאונה:

נהג הפיאט טוען כי נסע ברכבו עם אשתו בכיוון העולה של הכביש, כאשר בכיוון הנגדי היה רכב בירידה לקראת עצירה. לטענתו, לאחר אותו רכב היה רכב הפאסאט של התובע, שהגיע במהירות מופרזת, ניסה לעקוף את הרכב שלפניו שהיה לקראת עצירה, וכתוצאה מכך סטה לכיוון נתיבו של הפיאט ופגע בצד השמאלי קדמי של רכב הפיאט מעל הגלגל הקדמי השמאלי. כתוצאה מהפגיעה התהפך רכב הפאסאט קדימה ואילו רכב הפיאט נהדף אחורה ופגע בחלקו האחורי בעץ שהיה על המדרכה.

ג. טענות הצדדים:

כתוצאה מגרסאותיהם הסותרות של הצדדים, מטיל כל אחד מהצדדים על משנהו את האחריות לתאונה.

התובע מפנה לעדות נהג הפאסאט ולעדות שני עדי ראייה שתמכו בגרסתו. לטענתו אין זה מתקבל על הדעת לקבל את גרסת הנתבע כי מהירות נסיעתו בכביש הצר הייתה 80 קמ"ש. התובע מפנה לסתירות שהיו לטענתו בעדות נהג הפיאט לגבי הרכב שנעקף לטענתו על ידי הפאסאט, האם עמד או היה בנסיעה, ובהשוואה גם לעדות אשתו. עוד מפנה התובע לכך כי מצב הפגיעה ברכבים אינו מתאים לגרסתו של נהג הפיאט שהיה באמצע עקיפה, כי במצב זה היתה צריכה להיות פגיעה חזיתית ולא צידית. התובע מכחיש את קיומו של הרכב שנטען כי כביכול נעקף על ידי רכב הפאסאט. התובע מצביע על סתירות נוספות, הן לגבי ההודעה לסוכן הביטוח, הן לגבי שאלת פינויו מזירת האירוע, והן לגבי השאלה האם כאשר פנה לתובעים התבקש למסור עדות שקר.

הנתבעים לעומת זאת טוענים, כי התובע שהנטל עליו לא הוכיח את תביעתו. הם מפנים לתיק המשטרה בו לא ציין התובע בחקירתו יומיים לאחר התאונה, כלל את העובדה כי היה רכב שחסם את מסלול נסיעת רכב הנתבע. הנתבע מוסיף וטוען כי לא יתכן שרכב התובע נסע במהירות נמוכה, שכן אם כך היה לא היה מתהפך. הנתבעים מפנים לעובדה כי היה לתובע אינטרס להמציא גרסה המטילה אחריות על הנתבעים, מאחר ולא היה לו ביטוח עצמי תקף, ועל כן כדי לקבל פיצוי על נזקיו היה מוכרח להמציא גרסה שמטילה אחריות על צד ג' וחברת הביטוח מטעמו – הנתבעים.

ד. דיון והכרעה:

1.מובן הוא כי הכרעה בתיק זה מחייבת דחיית גרסת אחד הצדדים. למעשה גרסאות הצדדים הינן גרסת ראי, כאשר על פי שתי הגרסאות, כל אחת לטעמה, קיים רכב שלישי כלשהו שזהותו עלומה, אשר נעקף על ידי הנהג שבא מן הכיוון הנגדי. בעדויות שני הצדדים ובהתנהלותם מצאתי תמיהות בלתי מוסברות. אף אחד מן הצדדים, לא נתן פרטים כלשהם בדבר זהותו של אותו רכב. לגבי גרסת הנתבע, לא נמסר כלל באיזה רכב מדובר למעט שהיה כחול, ואילו לגבי גרסת התובע, מדובר ברכב טנדר אפור אשר לא נמסרו כל פרטים על זהותו. עובדה זו תמוהה בעיניי. ניתן היה לצפות כי הצדדים יצלמו את אותם רכבים, ויבררו את זהותם של בעליהם, ובכל מקרה ידעו לתאר לפחות את זהותם המדויקת, שכן עובדת קיומם ועדות בעליהם הייתה בהחלט רלבנטית למשפט. כך בבירור לגבי גרסת נהג רכב הפיאט, שכן לגרסתו ברור הוא שנהג הרכב שהוריד ילד היה עד לתאונה. כך גם לגבי נהג הטנדר, שכן לא ידוע אם שהה ברכב, אך בוודאי שיכול היה להעיד לפחות על הימצאותו של הרכב, כגרסת התובע.

עוד תמוהה בעיניי העובדה, ואומרת דרשני, כי התובע בעדותו במשטרה כלל לא ציין את עובדת קיומו של הרכב הנוסף. ניסיונה של באת כוחו לתרץ עובדה זו בכך שלאור נסיבות החקירה לא עלתה שאלה זו, לא שכנעוני. מצופה מהתובע, כפי שגם עשה בבית המשפט, ליתן גרסה מלאה באופן ספונטאני, כאשר עובדת הימצאות הרכב הנוסף וניסיון עקיפתו הינם חלק אינטגראלי מאירוע התאונה, בבחינת גורם ותוצאה, ואין זה מסתבר כי דווקא עובדה מהותית זו נשתכחה מהתובע.