ת"א 4820-04-14

בהליך עיקרי זה מבקשים היורשים והתלויים של המנוח להיפרע מאת הנתבעת בגין "נזק גוף" שע"פ הטענה נגרם למנוח עקב ובמהלך תקופת העסקתו אצל הנתבעת.

התובעים טענו לקיומו של קשר סיבתי בין סביבת עבודתו של המנוח כפי שסופקה ע"י הנתבעת לבין תחלואת המנוח בסרטן ריאות גרורתי.

מתברר כי סוגיה זו, הנוגעת לסביבת העבודה, כמו גם לקיומו של קשר סיבתי כנזכר, עמדה לדיון במסגרת תביעה שהגישה התובעת לבית הדין האזורי לעבודה וזה האחרון, בפסק דין מיום 19.6.13 , קבע כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מחלת המנוח לבין תנאי עבודתו.

בנסיבות אלו תמוה ואף בלתי סביר שהתובעים בכתב תביעה ארוך שהגישו, לא ציינו אפילו לא ברמז דבר קיומו של הליך מקביל בבית הדין וכל שכן, משנמנעו לציין כי בית הדין דחה תביעתם וממילא, לא קיבל הטענה בדבר קיומו של קשר סיבתי כנטען.

הנתבעת סבורה כי קביעת בית הדין עשויה להעמיד בפני התובעים השתק פלוגתא בהליך דנן, ולכן ראוי וצריך להמתין להכרעתו של בית הדין הארצי לעבודה בפניו ערערו התובעים על החלטת בית הדין.

התובעים סבורים כי אין מקום להמתין להכרעת בית הדין הארצי מאחר ואין בקביעת בית הדין כדי להעמיד השתק כנטען.

במחלוקת שנפלה בין הצדדים, סברתי כי אף ללא קביעת מסמרות בשאלה האם יש בקביעות ביה"ד משום השתק פלוגתא, אם לאו, אין זה ראוי ואף בלתי צודק להמשיך בניהולו של ההליך שבפניי במנותק מההכרעה בבית הדין הארצי, זאת מהטעם כי פסק הדין אינו חלוט ויש בהחלט מקום לבחינה מוקפדת של ההליכים בבית הדין קודם למתן פסק הדין.

בנסיבות אלו הנני נעתרת לבקשות הנתבעת ומורה כי הדיון שנקבע ליום 12.5.15- בטל.