ת"א 48121-10-15

1. בקשה להעביר התיק לביהמ"ש מכוח תק' 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, עם קבלת חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש בתחום הנפשי, ד"ר גיא אור. הבקשה הוגשה במועד הקבוע בתקנה, בשים לב למועד בו התקבלה חווה"ד של ד"ר אור. לא הוגשה תגובה (ההחלטה מיום 8.6.17 נצפתה במשרדי ב"כ הצדדים ב 11.6.17). להלן נתוני הבסיס:

א. התובע יליד 1991, כיום בן 26, לפניו עוד 41 שנות השתכרות עד גיל 67.

ב. נפגע ב 23.5.15 בהיותו בן 24 , בתאונת הדרכים נשוא התיק.

ג. נכות נפשית שנקבעה 25% - מתוכה 19% שויכה לתאונה. נכות בתחום א.א.ג (ד"ר אמיר גורי) 10%. נכות נוירולוגית 2.5% (ד"ר רון דבי). נכות אורטופדית משוקללת (פרופ' רופמן) 28%. הנכות המשוקללת (במעוגל) המיוחסת לתאונה , על פי 4 חווה"ד של מומחי ביהמ"ש: 49%.

ד. התיקון מ 2017 לתק' 136 הבהיר הבהרה נדרשת כי התקנה מתייחסת לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, להבדיל מחוו"ד מטעם בעל דין. בעניינים אחרים יכול ונותרו שאלות ביחס להיקף תחולת התקנה. רק על מנת להמחיש בתרחיש קיצון מכוון: נניח שהנכות שנקבעה בחוו"ד מטעמם מומחה ביהמ"ש הנה בשעור 0% או 5%. בקשת התיקון נוגעת לאותו ענין לשמו ניתנה חווה"ד. אך האם אנוס ביהמ"ש לקבל בקשת העברה מבימ"ש השלום לביהמ"ש המחוזי, לאור זכותו הקנויה של התובע לתקן כתב התביעה; או שמא שמוסמך הוא לבדוק הצדקת הבקשה לגופה, ולו ברמת הלכאורה?

בענייננו מכל מקום, לאור הגיל הצעיר במועד הפגיעה, גובה הנכויות ותחומן, לא ניתן לשלול האפשרות שהסמכות העניינית (מבחינת הסכום הכספי שעשוי להיפסק) יעלה על תקרת הסמכות העניינית של ערכאה זו. כמובן, איני קובע כלל שזה המצב, אולם בשלב בו מצויים אנו נבחנים הדברים "במבט מלמעלה". היוצא שאין לחסום דרכו של התובע לנסות ולהוכיח כי נזקיו עולים על גבול הסמכות העניינית של ערכאה זו, ועניינית – יש הצדקה לקבל הבקשה. ראה גם העמדה שהובעה ברע"א (נצ') 37040-05-11 לריאונוב סבטלנה נ' איילון חברה לביטוח .

2. א. אלא מה?: התיק כבר הועבר פעם אחת, ולכן מתעוררת השאלה האם ניתן כלל להעבירו בשנית. להלן לשון סע' 78 עד 79 לחוק בתי המשפט.