ת"א 48109-07-14 כהן ואח' נ' קצירי

זו בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר ימנע הליכי מימוש המשכון על דירת מגוריהם של המבקשים, שברחוב דבורה הנביאה 10 בתל אביב, במקרקעין הידועים כגוש 6623 חלקות 927/3 (להלן: "הדירה"), וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית, תביעה כספית על סך 1,050,000 ₪, נזיקית והצהרתית, שהוגשה במקביל לבית המשפט.

לפי הנטען, המועד שנקבע לפינוי הדירה בהוצל"פ לפי הודעת פינוי שהוצאה, הינו ליום 7.8.14.

ביום 24.7.14 קב כב' השופט ע. אלקלעי שאין מקום לצו על פי צד אחד וקצב מועד לתגובת המשיב, תגובה מפורטת הוגשה עובר לדיון במעמד הצדדים שהתקיים בפניי ביום 31.7.14. לדיון לא התייצב המצהיר מטעם המבקשים, כאשר צורף אישור רפואי לגבי אשפוזו עובר לדיון בשל בעיה לבבית. במועד הדיון נעשה ניסיון, ומבלי לפגוע בשום טענה, להגיע להסכמה כוללת או חלקית ולא צלח, ניתנה רשות למבקשים להשיב בקצרה לתגובת המשיב, וכן ניתנה למשיב אפשרות להגיב קצרות לאותה תשובה, הצדדים פעלו בהתאם, והחלטה זו ניתנת לאחר עיון גם בתשובה ותגובה אחרונות שהוגשו לאחר הדיון, והבוקר.

מן החומר שבפניי עולה שמדובר בסכסוך מלפני שנים, תחילת הפרשה בהסכם משנת 2003 לפיו המשיב היה אמור לפרוע עבור המבקשים חובות שונים ומתמורת מכירת דירה, כאשר החוב הכספי לטובת המשיב יישא ריבית בשיעור של 30% לשנה ובגין תשלומים שהמשיב ישלם מכיסו עד לקבלת ההחזר מתמורת מכירת הדירה. בקשר לחוב המבקשים למשיב – התנהלו מאז מספר הליכים במחוזי תל אביב, כב' השופטת פלפל, ערעור על אותו פסק דין לעליון בהרכב השופטים סולברג, דנציגר ופוגלמן, הליך בשלום פתח תקווה שנמחק בקשר לגובה החוב, תיק ההוצל"פ שנפתח למימוש המשכון נשוא הבקשה כאן, ושבקשר למניעתו הוגשה תביעה שתלויה ובקשה לצו זמני שנדחתה לבית משפט מחוזי מרכז, וערעור בעניין לעליון שנדחה על ידי כב' השופט הנדל, כן דחתה כב' ראש ההוצל"פ בקשה לעיכוב המימוש תוך הפניית הצדדים לבית משפט מוסמך. משכך לא ייפלא שהבקשה על נספחיה כוללת 249 עמודים, והתגובה 177 עמודים, ובכללם החלטות ופסקי דין בהליכים שצוינו לעיל ופרשנות הצדדים לנגזר מהם בנוסף לסיפור המעשה שבעיקרו אינו במחלוקת כיום.

המבקשים מדגישים את חלק הפסיקה שניתן בעניין, ולפיו מימוש הבטוחה, המשכון כאן, צריך להתבצע בהתאם לדין ולהסכם ובאופן ההולם את שיעור החוב, עניין הדורש התדיינות משפטית בין הצדדים, באשר לא נקבע לגביו ממצא סופי מחייב עד כה וחרף ההליכים הרבים, ואין בעניין למשיב להלין אלא על עצמו, שכן הוא זה שהגיש תביעה כספית שבמסגרתה היה אמור להיקבע גובה החוב הנכון, ככל שקיים, אך דאג למחיקתה ותחתיה הגיש את הבקשה למימוש משכון עם סכום אסטרונומי שעולה עשרת מונים על חוב אמיתי ככל שקיים ובכפוף לשאר הטענות שבתביעה.

נטען שלגבי הריבית ההסכמית 2.5% לחודש, 30% לשנה, אין ממצא סופי השולל תקיפתו, ואין לקבל גישת המשיב שמדובר בריבית דריבית, כך לפי הוראות ההסכם שהמשיב ניסח, וכך לפי הוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ולעניין הגילוי הנדרש לפיו, וכאשר אין לראות במשיב אדם פרטי שאינו עוסק במתן הלוואות.

נטען לסיכויי תביעה טובים ביותר ולמאזן נוחות הנוטה בבירור לטובת המבקשים, מחד פינוי מדירה בה המבקשים מתגוררים שנים רבות, כאשר מנגד המשיב הינו חייב מוגבל באמצעים בהוצל"פ, מה שלבטח יכביד על אפשרות השבת מצב לקדמותו. כן צוין שלעת זו שולמה למשיב קרן החוב לשנת 2003 בסך של כ-211,000 ₪.

המשיב בתמצית טוען כי החייב בתיק המימוש הינו עזבון המנוח, אביו של המבקש, אין מדובר בחוב של המבקשים, להם אין כל מעמד בתיק המימוש, וכאשר העזבון אינו צד בתיק כאן ואינו מוחה במאום על גובה החוב והריבית כפי שנפסק פעם אחר פעם בהליכים השונים, ולרבות בבית המשפט העליון, נטען לשיהוי עצום של 11 שנים בהעלאת טענות, מאז קרות האירועים, וכאשר בתווך נקטו המבקשים הליכים משפטיים רבים כמצוין לעיל, מה שיוצר השתק ומניעות, נטען שבכל מקרה תיק המימוש נפתח לפני כחצי שנה, וגם מול מועד זה קיים שיהוי בלתי סביר. נטען לטענות ריקות מתוכן שלא ניתן היה לחקור את המצהיר לגביהן, ואין לתת להן כל משקל, כאשר נזרקים לחלל מספרים וסכומים חסרי בסיס ותוחלת. המשיב מדגיש שבקשות לעיכוב המימוש נדחו על ידי בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, כב' השופט אמיר, החלטה שאושרה בעליון כאמור, וכן על ידי כב' ראש ההוצל"פ. אין מדובר בתביעה חדשה ורעננה בסוגיית גובה החוב, אלא מדובר בעניין שכבר הוכרע לגופו בעבר, ובפנינו ניסיון לא ראוי לערער בדרך עוקפת על החלטות שניתנו בעניין.

המשיב טוען למחיקה על הסף בשל מיצוי עילה לנוכח הליכים והחלטות קודמות בין הצדדים טוען לשימוש לרעה בהליכי משפט, טוען להעדר סיכוי לתובענה בהיבט העובדתי ומשפטי, טוען להשתק פלוגתא ומעשה בי-דין נוכח הליכים קודמים, טוען להתיישנות התביעה, מפנה להודעת בעל דין המהווה השתק שיפוטי ומתייחס לסוגיית גובה החוב שלשיטתו חושב באופן הולם ועל פי קביעות שאושרו בהליכים קודמים בין הצדדים.