ת"א 4809-06-14 בשר נ' אבו עמאר ואח'

1.זוהי בקשה להבהרת פסק דין שנתתי ביום 5.5.15.

2.המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו הוא הבעלים של המשאית מושא התביעה, וכן לחיוב המשיבים בפיצוי כספי.

3.כפי שציינתי בסעיף 5 לפסק הדין, בעלי הדין הסכימו להצעה ולפיה "הבעלות במשאית תעבור לתובע בכפוף לתשלום יתרת התמורה".

לאור האמור נקבע בסעיף 6.א. לפסק הדין כדלקמן:

"ניתן בזאת סעד הצהרתי ולפי (צ"ל לפיו), התובע הוא הבעלים של המשאית...בכפוף לכך שיעביר לנתבע מס' 1... סך של 52,000 ₪... וזאת בתוך 30 ימים.."

4.בבקשה הנוכחית, שהוגשה מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין, טוענים המבקשים שהמשיב לא העביר את הסך של 52,000 ₪. המבקשים הסבירו כי ניסו לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לצורך חיוב המשיב בתשלום הסכום, אך נמסר להם כי לא ניתן לעשות זאת על סמך פסק הדין, וכי הם מתבקשים לקבלת הבהרה מבית המשפט שנתן את פסק הדין. מכאן הבקשה, בה מבוקש לקבוע שהמשיב חייב לשלם את הסכום של 52,000 ₪.

5.המשיב מתנגד לבקשה. בתגובתו נטען שהמבקשים לא הגישו תביעה, ולפיכך הם אינם יכולים לקבל את הסעד המבוקש. עוד נטען שהמבקש מס' 2 אינו עוסק מורשה, ומשכך אין ביכולתו להמציא חשבונית מס בגין הסכום.

6.דין הבקשה להידחות.

עניינו של ההליך היה בבקשת המשיב למתן סעד הצהרתי (ביחס לסעד הכספי, הוסכם על מתן פסק דין על דרך הפשרה). במסגרת זו הוסכם ע"י הצדדים, כי המשיב יהיה זכאי לסעד לו עתר, בכפוף לתשלום סך של 52,000 ₪. העובדה שהמשיב לא שילם את הסכום האמור, אינה מקנה למבקשים זכות לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לצורך גבייתו. המשיב לא חוייב לשלם 52,000 ₪, אלא שזכותו לקבל סעד הצהרתי הוכפפה לתשלום האמור. אי תשלום הסכום מונעת מהמשיב קבלת הסעד ההצהרתי, אך היא אינה מטילה עליו חיוב בר אכיפה במסגרת ההוצאה לפועל.

7.בשולי הדברים אציין כי הנימוק שהובא ע"י המשיב בסעיף 6 לתגובתו אינו ממין העניין, בין היתר בשל העובדה שהסכמת הצדדים היתה שהמבקש מס' 1 יקבל לידיו את הסכום של 52,000 ₪, כך שמידה וקיימת חובה הנפקת חשבונית מס היא מוטלת על המבקש מס' 1 , ולא על המבקש מס' 2.