ת"א 48074-06-11 הימנותא בע"מ ואח' נ' רבינוביץ' ואח'

כללי:

1.בפניי בקשה לדחיית טענת המשיבים לחיסיון "מטעמי דת" שהובאה במסגרת הליכי גילוי בין הצדדים, בשעה שסירבו להעמיד לעיון המבקשים, בין היתר, פרוטוקולים של ישיבות "הסינוד הקדוש" (להלן – הסינוד), שהתקיימו בתקופה שתחילתה ביום 1.3.2007 וסיומה ביום 30.9.2008 (להלן – התקופה הרלוונטית) וכמפורט בסעיף 3.1 לתצהיר המשלים של המשיבים (נספח 1 לסיכומי המבקשת 1), כפי שתועדו ונרשמו בספר הסינוד (להלן – ספר הסינוד). במיוחד, התבקש עיון בפרוטוקולים מסוימים של ישיבות הסינוד שהתקיימו בימים 10.4.2008 ו- 21.4.2008, במסגרתן עלה עניינו של הסדר פשרה או משא ומתן לקראתו (להלן – הפרוטוקולים המסוימים). לחילופין, התבקש בית-המשפט, לאחר שיעיין בפרוטוקולים לתקופה הרלוונטית, לאפשר את העיון בהם, כולם או מקצתם, בהתאם לאיזון שיערוך ולאפשר את צילומם.

רקע עובדתי ודיוני:

2.בבית-משפט זה מתבררת תביעה כספית של המבקשת 1 (להלן – הימנותא), לחיוב המשיבים ונתבעים נוספים, בסך כולל של 67,391,334 ₪. במסגרת הליך קודם בין הצדדים, שהתנהל לפניי (ת"א 2307/00), עתרה המשיבה 2 (להלן – הפטריארכיה) לפסק-דין הצהרתי בקשר לתוקפה של עִסקת מקרקעין. בפסק-דיני מיום 23.12.2013 קיבלתי את התביעה וקבעתי כי עִסקת המקרקעין הִנה עִסקה מדומה, חסרת תוקף משפטי וכי הימנותא לא רכשה כל זכות במקרקעין, שם (להלן – פסק-הדין). במסגרת התובענה דנא התבקש בית-המשפט לקבוע כי המשיבים (ואחרים) חייבים לפצות או לשפות את הימנותא בגין כל הפסד כספי שנגרם לה עקב קבלת תביעת הפטריארכיה. בנוסף, לקבוע כי הסכם שהתגבש בין הימנותא לבין הפטריארכיה להסדרת המחלוקות מושא פסק-הדין הִנו תקף ומחייב ולפיו, על הפטריארכיה לשלם להימנותא סך של 13,000,000 דולר בתוספת ריבית דולרית שנתית (להלן – הפיצוי). לטענת הימנותא, בסיום משא ומתן שניהלו הצדדים, במהלך בירור התובענה בהליך הקודם, בקשר לעסקת המקרקעין, גובש הסדר שתנאיו הועלו על הכתב (צורף כנספח 5 לכתב התביעה המתוקן; להלן – הפרוטוקול). במסגרת הפרוטוקול, הסכימו הצדדים להסדיר את המחלוקות ביניהם על-פי טיוטת הסכם פשרה שצורפה כנספח לפרוטוקול (להלן – טיוטת הסכם הפשרה). עוד הוסכם, כי המשיב 1 (להלן – הפטריארך) יהיה אחראי לקבל את אישור הסינוד לטיוטת הסכם הפשרה ובכפוף לאישור, ייחתם הסכם הפשרה באופן מלא על-ידי הצדדים. על-פי הנטען וכמפורט בהרחבה בכתב התביעה המתוקן (סעיף 13), בעקבות מגעים נוספים בין הצדדים, אישרו נציגי הפטריארכיה ואף הפטריארך, ביום 15.4.2008 את הנוסח הסופי של טיוטת הסכם הפשרה והודיעו כי ההסכם ייחתם בתוך זמן קצר ביותר (הנוסח הסופי של טיוטת הסכם הפשרה צורף לכתב התביעה המתוקן – נספחים 9-8; להלן – הסכם הפשרה). הימנותא הוסיפה וטענה, כי באי-כוחה של הפטריארכיה אישרו לפניה שהסינוד אישר את ההסכם להסדרת המחלוקת בנוסחו הסופי וכי ניתן יהיה לחתום עליו בתוך זמן קצר (סעיף 13.13 לכתב התביעה המתוקן). אולם, לטענת הימנותא, העלו המשיבים בהמשך תנאים ודרישות נוספות, אשר לא נדונו ולא הוסכמו והתנערו מההסכם. בנסיבות אלה, עתרה, כאמור, לאכיפת הסכם הפשרה והחיוב הכספי על-פיו ולחילופין, לפיצויי קיום בגין פרישה מהמשא ומתן שלא בתום לב, שכן תנאיו סוכמו באופן סופי וההסכם עמד לקראת חתימה. כמו כן, טענו לאחריות הפטריארך בגין אי קיום ההתחייבות שנטל על עצמו באופן אישי, כמפורט בפרוטוקול לעיל.

3.בכתב הגנתם הודו המשיבים, כי אכן התנהל משא ומתן בתקופה הרלוונטית ליישוב המחלוקות; ואולם, שלא כפי שנטען, הסכם הפשרה לא היה אלא חלק מהמשא ומתן שלא הבשיל לכדי הסכם מחייב. המשיבים הוסיפו וטענו כי הגם שהועברו בין הצדדים טיוטות של הסכמים, אין חולק, כי אלה לא נחתמו וכי ללא חתימת הפטריארך אין להסכם הפשרה כל תוקף מחייב, שכן זה לא יחתום על ההסכם ללא קבלת אישור הסינוד. בהקשר זה הדגישו, נוכח הוראה מפורשת בפרוטוקול (סעיף 6.1), כי הסכם הפשרה לא יחייב את הפטריארכיה, אלא עם חתימה מלאה ואישור הסינוד. המשיבים הטעימו כי הסינוד הִנו הגוף העליון, אשר על-פי דיני הפטריארכיה, עִסקה מהותית במקרקעין אינה תקפה ללא קבלת אישורו ומשזה לא ניתן – אין תוקף להסכם הפשרה הנטען. נוכח כל האמור, דחו את טענת הימנותא לאכיפת החיוב הכספי על-פי הסכם הפשרה ולתשלום פיצוי בגינו.

4.במסגרת הליכי הגילוי שהתנהלו בין הצדדים קבעתי בהחלטה מנומקת כי המשיבים יגלו את מרבית המסמכים שהתבקש גילויים בהיותם רלוונטיים לשאלה שבמחלוקת ובכלל זה מסמכים הקשורים בדיונים פנימיים של הסינוד. עם זאת, הבהרתי בהחלטה נוספת כי אין בגילוי המסמכים כדי לשלול מהמשיבים את זכותם הדיונית להתנגד לעיון בהם, על-יסוד טעם מוכר בדין וככל שיהיה צורך יתבררו טענותיהם בעניין זה בהמשך.

5.בהתאם לאמור, הוגשו על-ידי המשיבים תצהירי גילוי מסמכים, בגדרם נטען לחיסיון מטעמי דת ביחס לעיון בפרוטוקולי ישיבות הסינוד בתקופה הרלוונטית ובהחלטותיו. נוכח האמור פנתה הימנותא (אליה הצטרפו המבקשים 2-5) בבקשה לדחיית טענות המשיבים ולהסרת החיסיון. לטענתה, אין בדין או בפסיקה יסוד לטענתם לחיסיון. המבקשים הטעימו, כי יש לאפשר את העיון במסמכים שביקשו, בכלל ובפרוטוקולי הסינוד לתקופה הרלוונטית, בפרט; זאת נוכח אינטרס גילוי האמת ובשל המשקל הראייתי הגבוה שיש ליתן להם בנסיבות העניין. בהקשר זה הדגישו, כי מדובר בישיבות שערך הסינוד בקשר לסוגיות אזרחיות וכספיות, אשר לגביהן לא קיים שיקול דתי כלשהו שביכולתו למנוע את גילויים. בתגובתם, טענו המשיבים כי יש להכיר בחיסיון (הִלכתי) חדש, מוחלט, של ספר הסינוד, מטעמי דת ולחילופין, בחיסיון יחסי או בקיומו של אינטרס נוגד אשר בנסיבות העניין, בחינת האינטרסים הנוגדים והשיקולים המצדיקים את החיסיון תומכים באי-מתן העיון המבוקש וגוברים על אינטרס המבקשים בגילויוֹ.

6.ביתר פירוט, המשיבים טענו בהרחבה לשיקולים התומכים בהכרה הלכתית לחיסיון ספר הסינוד מטעמי דת. תחילה, נטען כי סוגיה זו טרם נדונה או הוכרעה לגופה (רע"א 7353/11 תיאופולוס השלישי, פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוקסית של ירושלים נ' Berisford Investments Limited ואחרים (22.8.2012)) והדגישו, כי בהחלטה נוספת שניתנה בעניין שם (מיום 2.10.2013), נמנע בית-המשפט מלהכריע בסוגיה, לגופה. בהמשך, נטען כי מניעות המשיבים לחשיפת ספר הסינוד נובעת מהכללים החלים עליהם כחלק מאמונתם הדתית, כמי שמשתייכים לזרם הנצרות היוונית האורתודוקסית. בתגובתם, הובא בפירוט רב הרקע הכללי להבנת המבנה הכנסייתי של הנצרות האורתודוקסית והסבר על מקומה המרכזי של הכנסייה של ירושלים בתוך המבנה הכנסייתי, כאמור. לאחריה, הובא בתמצית, הסבר על חשיבות התפיסה הסינודלית של הכנסייה, אשר ממנה נגזרת קדושת מושב הסינוד הקדוש וחסיונם של הפרוטוקולים המתעדים את הנאמר בישיבותיו. מפאת הקדושה, ספר הסינוד חשאי לחלוטין, נשמר בכנסיה ואינו זמין או נגיש לאיש מלבד חברי הסינוד והמזכיר הראשי. בהקשר זה הטעימו כי ספר הסינוד מעולם לא יצא את מתחם הפטריארכיה ופרוטוקול מתוכו מעולם לא פורסם. כך נוהגת הכנסייה האורתודוקסית מאז ומתמיד וכך נוהגת הפטריארכיה של ירושלים כבר למעלה מ- 1,500 שנה. מצב זה מהווה מבחינתם דין מחייב הנשמר מאות בשנים ומנהג כנסייתי מחייב. נוכח האמור, עמדו על הרציונל העומד ביסוד ההכרה בחיסיון, כפי שעוצב בהלכה הפסוקה וטענו על-פיה, כי רשימת החסיונות על-פי דין, אינה רשימה סגורה ולצִדם מוכרים חסיונות יציר הפסיקה. בנסיבות אלו, הוסיפו כי אין מניעה לכך שבית-המשפט יכיר בפסיקתו בקיומו של חיסיון שאין לו ביטוי מפורש בדין ועל-ידי כך ייצור, למעשה, חיסיון הלכתי חדש. בהקשר זה, הפנו לחסיונות הלכתיים שהוכרו בפסיקה בשורה ארוכה של תחומים, לרבות חיסיון לעיתונאי, חיסיון עורך פטנטים, חיסיון בנקאי ועוד.

7.יוער, כי המשיבים מכירים בנטל המוטל עליהם להוכיח דבר קיומו של שיקול רם ונכבד, המצדיק הרחבה והכרה בחיסיון המבוקש; אולם, לטענתם המצע העובדתי כפי שהובא בתצהיר הארכיבישוף והנתמך בחוות-דעת מומחה מטעמם, מבסס ומוכיח קיומם של שיקולים נכבדים, המצדיקים הכרה בחיסיון הנטען. המשיבים הפנו לפסיקה הנוהגת לעניין השיקולים העומדים לבחינת הצדקה לקביעתו של חיסיון הלכתי חדש ועל-יסוד השיקולים, התומכים במתן החיסיון, שעיקרם חופש הדת, פגיעה ברגשות דתיים, שמירה על אורחותיה של עדה דתית מוכרת, והאינטרס הציבורי בעידוד שיח חופשי בישיבות הסינוד, טענו להכרה בחיסיון ספר הסינוד מטעמי דת. בעניין זה, נטען כי משקלו של ערך בירור האמת בנסיבות העניין, אין בו כדי לשנות. בהמשך, נטען כי ביסוד החיסיון המבוקש מטעמי דת עומדים שיקולים כבדי משקל, המעוגנים בזכות יסוד חוקתית בדבר חופש הדת ובערכי היסוד של השיטה המשפטית בישראל ואלה, מצדיקים את הפגיעה בערך גילוי האמת בהליך אזרחי. לפיכך הדגישו, כי בנסיבות העניין יש ליתן בכורה לשיקולים העומדים ביסוד הכרה בחיסיון הנטען. המשיבים הטעימו כי אם בית-המשפט יקבע כי מדובר בחיסיון יחסי, אשר ערך בירור האמת גובר עליו בנסיבות העניין, אלה מנועים מכוח אמונתם ומצוות דתם לחשוף את ספר הסינוד בפני כל אדם זר, שאינו חבר הסינוד, לרבות בית-המשפט ומדובר באיסור עליו מקפידה הפטריארכיה מזה שנים רבות. לפיכך, המשמעות האופרטיבית של החלטה לחשיפתם תהיה, לטענתם, כי המשיבים יהיו מנועים מלהעלות טענות עובדתיות הקשורות להחלטות הסינוד ולדיונים שנערכו בישיבותיו, נוכח אמונתם המונעת מהם מלחשוף את הספר, כאמור. בנסיבות אלה, טענו כי ניתן לאמץ מנגנון מידתי ולהורות להמציא למבקשים תחליף הולם לעיון בספר הסינוד, שייתן להם את מידת הביטחון הנדרשת באשר לתוכן דיוני הסינוד ובו בזמן, יפגע פחות במשיבים.