ת"א 48072-11-14

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

הרקע לבקשה-

התובעים והנתבעים מתגוררים זה לצד זה על מגרש משותף, בעיר תל אביב. ביתם של התובעים בנוי על מחציתו הדרומית של המגרש ואילו בית הנתבעים בנוי על מחציתו הצפונית.

התובעים עותרים לפסק דין הצהרתי הקובע כי בין התובעים לנתבעים קיים הסכם מכללא, שנוצר בהתנהגות ובמעשה בין הבעלים הקודמים, עוד לפני שרכשו הצדדים את בתיהם, לפיו התחייבו הנתבעים וקודמיהם לשמור על מצבם של הבתים- זה ביחס לזה- כפי שהיה עת רכשו את ביתם.

על פי כך, לטענת התובעים, מנועים הנתבעים מלערוך שינויים בביתם, באופן שישפיע על בית שכניהם. עוד טוענים התובעים כי לאחרונה נודע להם כי הנתבעים ביקשו וקיבלו, תיק מידע הנוגע לביתם ואף הביאו מודד לבחון אפשרות לתוספת בניה. לגרסתם ולשיטתם, קיים חשש ממשי כי בכוונת הנתבעים להפר את ההסכם מכללא ולהגיש בקשה לקבלת היתר בניה. לפיכך, יש לראות הפרה זו כהפרה צפויה, המאפשרת לתבוע עוד טרם התרחשותה בפועל.

כסעד נוסף, אשר לטענת התובעים הינו סעד משני, עותרים הם לקבלת צו מניעה אשר יאסור על הנתבעים לעשות פעולות לצורך קבלת היתר בניה לבניית תוספת לבית.

הבקשה לסילוק על הסף-

כעת, עותרים הנתבעים, הם המבקשים, לסילוק התובענה על הסף.

לעמדתם, יש לבחון את מהותה של התביעה, המהווה ניסיון "עקיפה" של הליכי התכנון והבניה תחת מסווה של תביעה אזרחית למתן סעד הצהרתי.

לטענתם, קביעה בדבר קיומו של חוזה מכללא בענייננו, ייצור מצב בלתי אפשרי לפיו בין כל שכנים המתגוררים בשכנות זה לזה לאורך זמן, נוצרים יחסים חוזיים מכללא, לשמירת מצב ללא שינוי, דבר אשר איננו אפשרי נוכח דרישת הכתב במקרקעין.

אף הסעד השני המתבקש- מתן צו מניעה אשר יחסום את המבקשים לנסות ולממש את זכויות הבניה המוקנות להם על פי דין- הינו סעד בלתי ראוי.

עוד טוענים הם כי אין ליתן סעד הצהרתי מקום בו ניתן לתבוע סעד ממשי, כבענייננו וכי יש לקחת בחשבון את ההליכים המשפטיים המרובים אותם ניהלו המשיבים כנגדם באותו עניין- דבר המחייב אף הוא את דחיית התובענה על הסף.

תגובת המשיבים-

ראשית , טענו המשיבים כי דחיית תביעה על הסף הינו צעד קיצוני הניתן במשורה, שאין לתתו כאן, לנוכח עילת התביעה החוזית הנטענת על ידם.

לעניין צו המניעה טענו כי הינו משני לסעד העיקרי- הצהרה על קיומו של הסכם מכללא- ונובע ממנו.

אשר לטענה בדבר ניסיון "עקיפת" דיני התכנון והבניה, מטעימים המשיבים כי עומדת להם זכות הבחירה באילו הליכים משפטיים לבחור לצורך קבלת הסעד הרצוי, ומשעה שבחרו להגיש תובענה לסעד הצהרתי לקיומו של הסכם מכללא- אין לחסום אותם ולמנוע קבלת יומם בפני בית המשפט. דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו הסעד המבוקש- כלל אינו מצוי בתחום סמכותם של ועדות התכנון והבניה ואף לא ייבחן על ידם. כן, אין לקבל את הטענה לקיומה של דרישת הכתב במקרקעין, שכן מדובר בזכויות שאינן דורשות זאת.

אשר להליכים הקודמים שניהלו המשיבים, מבהירים הם כי השאלה העומדת במחלוקת בתיק זה- קיומו של הסכם מכללא בין הצדדים- כלל לא נבחנה בהם, ומכאן כי אין הם מהווים מעשה בית דין או משליכים על ענייננו.