ת"א 48037-12-16 איבגי נ' אוטמגזין ואח'

1.בפני בקשה לדחיית התביעה בהתאם לסעיף 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") בשל קיומן של תניות בוררות בשני ההסכמים עליהם חתומים הצדדים.

לחילופין, מבקשים המבקשים, הם הנתבעים, להורות על עיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

2.בין הצדדים נחתמו שני הסכמים. הסכם ראשון מיום 5.7.09 הוא הסכם מכר לפיו רכש המשיב, הוא התובע, מהמבקשים 1/16 חלקים מהמגרש אשר יקנו לו זכות לדירת נכה (להלן: "הסכם המכר").

הסכם שני נחתם ביום 2.8.09 והוא הסכם שיתוף לבניה משותפת לפיו הצדדים הסכימו להקים על המגרש בית משותף בן 13 דירות על פני 7 קומות וכן דירת נכה המיועד לשימוש של המשיב (להלן: "הסכם השיתוף").

3.בשני ההסכמים קיים סעיף בוררות.

המבקשים טוענים כי תביעת התובע לפירוק שיתוף נולדה רק לאור טענתו של המשיב כי המבקשים הפרו את ההסכמים ומשכך קיים קשר הדוק ובלתי ניתן להפרדה בין טענתו להפרת ההסכמים לבין תביעתו לפירוק שיתוף ובנסיבות אלה משקיימים בהסכמים סעיפי בוררות הרי שאין לבית המשפט כל סמכות לדון בתביעה לפירוק שיתוף ויש לדחותה על הסף.

4.המשיב בתגובתו טוען כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר ומטעם זה בלבד יש לדחותה.

לגופו של עניין טוען המשיב כי תביעה לפירוק שיתוף אינה תביעה רגילה שכן בית המשפט אינו רשאי שלא להורות על פירוק השיתוף.

5.כן מפנה המשיב לסעיף 37 לחוק המקרקעין הקובע כי אף אם היתה בהסכם השיתוף תניה השוללת או מגבילה את הזכות לדרוש פירוק שיתוף לתקופה העולה על שלוש שנים, רשאי בית המשפט, כעבור שלוש שנים לצוות על פירוק השיתוף אם הדבר נראה לו צודק ונכון.

המשיב מוסיף וטוען תניית הבוררות בהסכמים עניינה קיום ההסכם או הפרתו ולא פירוק שיתוף ועל כן זכאי המשיב לתבוע פירוק השיתוף בבית המשפט.

המשיב טוען כי תניית הבוררות בהסכמים אינה חלה על הסעד העיקרי בתביעה זו הוא פירוק השיתוף ומשכך אינה חלה בענייננו. המשיב מפנה בתגובתו לפסיקה שניתנה בהליכי פש"ר בה נקבע כי גם מקום בו מתנהלים הליכי מימוש בטוחות ומקום בו מתנהלים הליכי בוררות אין בכך כדי למנוע משותף לתבוע בבית המשפט מוסמך את פירוק השיתוף.

המשיב מוסיף וטוען גם לעניין זהות הבורר שנקבע בהסכמים כי מדובר בעורך דין שהוא קרוב של ב"כ המבקשים ועובדה זו נודעה לו רק לאחר שהחל בקידום הליכי הייזום ועל כן מדובר בבורר שאינו אובייקטיבי.

לחילופין טוען המשיב כי הליכים לפירוק שיתוף שאינם בהסכמה אינם יכולים להתנהל בפני בורר מאחר ונדרשות סמכויות למינוי כונס, שמאי, מדידה וכו' שאינן בגדר סמכויות שניתנות לבורר ועל כן יש להורות תחילה על פירוק השיתוף בנכס ורק לאחר מכן וככל שתיוותרנה מחלוקות בין הצדדים, יש להפנותם לבוררות בהתאם להסכמים.

לסיום טוען המשיב כי לא הוגש על ידי המבקשים כתב הגנה ואף לא התבקשה אורכה להגשתו ומשכך יש ליתן פסק דין כנגדם ולחילופין להאריך המועד להגשת כתב הגנה תוך חיובם בהוצאות.