ת"א 4800-11-13 באמצעות נאמן ההקדש אריאל בן דו נ' אנדיבו

1.בפניי תביעה שהועמדה במקורה על סך 200,000 ₪ (נכון ליום 4.11.13), והוגשה על ידי בעל הזכויות בנכס מקרקעין, נגד מי שהיה שוכר משנה באותו נכס. במסגרת התביעה, עתר בעל הזכויות התובע לחייב את השוכר הנתבע בגין דמי שכירות שלא שולמו במשך מספר חודשי שימוש בנכס; בגין חיובי מים וארנונה שלא שולמו למשך כל התקופה שבה עשה שימוש בנכס; בגין נזקים שנגרמו לנכס בעת שהנתבע השתמש בו; וכן בגין אובדן הכנסה פוטנציאלית, בשל הצורך לתקן את הנזקים שעל פי הנטען מנע את האפשרות להשכיר את הנכס במשך תקופה.

יצוין כי במקור הוגשה התביעה גם נגד השוכר הראשי, אולם תביעה זו נמחקה מחוסר מעש, שכן לדברי נציג התובע לא היה טעם להמשיך בתביעה באותו שלב נוכח מצבו הכלכלי של השוכר הראשי.

2.הנתבע, מצידו, טען בכתב הגנתו, בין היתר, כי אין לו חוב בגין דמי שכירות שכן החל משלב מסוים הסכים התובע לכך שיישאר בנכס ללא תשלום; כי בעת ששילם דמי שכירות גילם הסכום גם תשלום עבור מים וארנונה; וכי לא גרם לנכס כל נזק.

3.במסגרת הדיון בפניי, מיום 25.6.14, הסמיכוני הצדדים לפסוק בהליך בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, בהתאם לפלוגתאות שפורטו בפרוטוקול אותו דיון, ולאחר הגשת ראיות וסיכומים קצרים בכתב.

4.נוכח מכלול הנסיבות - כפי שעלו מכתבי בי הדין וצרופותיהם, מהתרשמותי מעדות נציג התובע ומטענות באי הכוח בפניי, וכן מן הראיות כתובות שהוגשו ומסיכומי הצדדים - אני מורה כי הנתבע ישלם לתובע סך של 89,712 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪, ובכך תמוצינה הטענות ההדדיות שהועלו במסגרת ההליך.

5.במסגרת קביעת הסכום הכולל נתתי דעתי, בתוך מכלול הראיות שהוגשו, גם לראיות הבאות:

א. לעניין מועד עזיבת הנכס ודמי השכירות הנגזרים מכך - לתכתובת שהציג התובע (נספח ו לתצהיר נציג התובע) אל מול הסברי הנתבע בסעיף 1 לסיכומיו.

ב. לעניין מצבו של הנכס בעת שנמסר לנתבע (הרלוונטי להכרעה בטענות בדבר נזקים) - לעדות נציג התובע מחד גיסא, ומאידך גיסא לראיות השונות שהציג הנתבע לרבות תצהיר הקבלן מטעמו ותמונות הבניין שבו מצוי הנכס (צרופות ג ו-ה לקובץ הראיות שהגיש). לעניין מצבו של הנכס בעת עזיבת הנתבע (הרלוונטי גם הוא לאותו עניין) - לדיסק התמונות שצירף התובע מחד גיסא, וכן לתצהיר הקבלן הנזכר ולתמונות עסקו הנוכחי של הנתבע מאידך גיסא.

ג. לעניין מחירי תיקון הנזקים – נתתי דעתי למחירון שבקובץ ד לראיות שהגיש הנתבע, אל מול הצעת המחיר נספח ז לתצהיר נציג התובע. בהקשר זה נתתי משקל מסוים גם לעובדה שהתובע הודה כי בסופו של יום לא תיקן את הנכס בעצמו ומי שעשה זאת היה השוכר מטעמו, תוך שקלול עלות התיקון בדמי השכירות. אופן השקלול לא פורט, ועל כן לא ברור שקיים קשר ישיר בין העלות המוערכת של התיקון לבין הנזק הממשי שנגרם לתובע.

ד. לעניין חובות הארנונה והמים – נתתי את דעתי לטענת הנתבע לפיה דמי השכירות גילמו בחובם גם תשלומים אלה זה ובכל מקרה דינו של התובע עם השוכר הראשי ולא עמו. מנגד, סברתי כי יש לתת משקל ממשי לטענת התובע בעניין זה, בין היתר נוכח התכתובת נספח ו לתצהיר נציג התובע, שבה, כאשר דרש הנציג מן הנתבע לשלם גם את חובות הארנונה, נמנע האחרון מלהעלות את הטענה שאלה כלולים בדמי השכירות.

ה. לעניין אובדן דמי השכירות הפוטנציאליים – כאמור, לא הייתה מחלוקת שהנזק לא תוקן על ידי התובע, וממילא הוברר כי לא תקופת התיקון היא שגרמה לאובדן הכנסה פוטנציאלי. הטענה הועמדה, אפוא, על כך שבשל מצבו של הנכס לקח זמן רב יותר למצוא שוכר שיסכים לשוכרו. בנוגע לטענה זו נתתי משקל לעובדה שנציג התובע העיד כי ממילא חיפש שוכר לטווח ארוך, כך שאפשר שלא רק מצבו של הנכס הוא שגרם לשיהוי בהשכרתו.

6.הסכומים הנזכרים בסעיף 4 לעיל ישולמו ב- 10 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 2.11.14 ובכל 1 בחודש שלאחר מכן. לא ישולם אחד התשלומים במלואו ובמועדו, יעמוד לפירעון מיידי מלוא החוב הפסוק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

7.האגרה תושב לתובע על פי הוראות הדין.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ה, 29 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.