ת"א 47931-08-11 מ' נ' אייס רשתות שיווק מוצרי צריכה בע"מ ואח'

התובעת ילידת 6.1.1964 הגישה תביעה לפיצוי בגין נזק גוף, שנגרם לה ביום 20.5.2005, כאשר נחבלה בראשה מסולם שקנה לקוח, בעת עבודתה אצל הנתבעת 1 (להלן: "אייס") שם עבדה כקופאית.

תחילה הוגשה התביעה רק כנגד אייס – היא המעסיק הישיר, אולם לאחר שהוצא כנגדה צו להקפאת הליכים במסגרת הליכי פירוק, צורפה המבטחת, הנתבעת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"), אשר ביטחה את המעסיק אייס בביטוח אחריות.

יצויין כי בהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי בתיק הפירוק, כפי שצורפו ע"י התובעת במסגרת בקשתה לתיקון כתב התביעה, עם תיקון כתב התביעה וצירוף המבטחת, היה על בית המשפט להורות על עיכוב הליכים כנגד אייס נוכח הליכי הפירוק כנגדה, וכך אני מורה.

עוד יצויין, כי בהחלטה מיום 24.5.2014, דחתה כב' השופטת חת-מקוב את טענת המבטחת בדבר התיישנות התביעה כנגדה נוכח השלב המאוחר של הוספתה לתביעה. המבטחת לא הגישה בקשת רשות לערער ולא חזרה על הטענה במסגרת סיכומיה.

לגופו של עניין - בקליפת אגוז, התובעת טענה כי שיטת העבודה שהנהיגה אייס, היתה לקויה, כיוון שאין להביא לקופה מוצרים ארוכים וגדולים כגון סולם, אלא שומה לקבוע נוהל ולפקח על קיומו, לפיו התשלום נעשה רק על פי תיאור הפריט. המבטחת חלקה הן על טענת החבות והן על הנזק הנטען.

באשר לסוגית החבות

מטעם התביעה העידה בעניין זה התובעת לבדה. מטעם הנתבעות לא הובא שום עד למתן עדות. בפני בית המשפט ניצבת איפוא גרסה יחידה בנוגע לאופן קרות התאונה.

הנתבעות הסבירו את העדרן של עדויות מטעמן, בכך שאייס נמצאת בהליכי פירוק. לטעמי, אין בכך כדי להצדיק העדר הבאת ראיות. המבטחת יכולה היתה לנקוט בפעולות לאיתור זהות מנהל הסניף או עובדים אחרים, ששמות חלקם אף הופיעו במסמכים, ולבקש לזמנם לעדות ללא תצהיר. ככל שאייס לא שיתפה פעולה, ניתן היה להפעיל חקירה פרטית, כפי שעושות חברות ביטוח לא אחת. המבטחת לא עשתה דבר על מנת לנסות ולאתר עדים ולהביאם לבית המשפט ומחדל זה ניצב לפתחה.

התובעת פרטה בתצהירה, כי ביום האירוע הגיע לקופה לקוח מבוגר עם עגלה שבה היה, בין היתר, סולם מתכת גדול בן חמישה שלבים. התובעת ביקשה ממנו שלא להוציא את הסולם מהעגלה, וציינה בפני הלקוח שהיא תעביר את קורא הקודים על המוצר בהיותו בעגלה, אולם הלקוח הוציא את הסולם מהעגלה והניחו על הדלפק. הסולם נפל על התובעת אשר נפגעה קשה בראשה.