ת"א 47880-03-15

בפני בקשה לחיוב התובע במענה על שאלון.

1. בתיק זה מתבררת תביעה בה עותר המשיב (התובע) לחיוב המבקשת (הנתבעת) בתשלום סך של 462,440 ₪.

2. המבקשת הינה אלמנת המנוח רונן יצחקי ז"ל ("המנוח") אשר הלך לבית עולמו בחדש יוני 2012, וכן היורשת היחידה של עזבונו. המשיב היה חברו של המנוח במשך שנים, ובמהלך קשריו עם המנוח גם נעשו על ידם עסקאות משותפות.

3. בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 3.4.08 העמיד המשיב למנוח הלוואה בסך של 250,000$ ("ההלוואה"), וזאת על דרך העברת כספי ההלוואה לחשבון הבנק של המנוח והמבקשת. זמן קצר לאחר מתן ההלוואה השיב המנוח למשיב סך של 150,000$ אלא שבסמוך לאחר מכן הכבידו על המנוח קשיים כלכליים והמחלה בה לקה, וכך לא הוחזרה יתרת ההלוואה. המשיב התחשב במצבו של המנוח ולא הקשה עליו בדרישה להשבת יתרת ההלוואה, וכך גם נהג כלפי המבקשת לאחר פטירת המנוח, כשהמתין כשנתיים נוספות. בחלוף הזמן פנה המשיב למבקשת בדרישה להשבת יתרת ההלוואה וכשנדחה – הוגשה תביעה זו.

4. המבקשת כופרת בטענות המשיב, בעיקר בהיעדר ידיעה ובטענה שכלל לא הוצגו מסמכים שיבססו את טענות המשיב.

   לטענת המבקשת, בהיותו על ערש דווי, הכתיב המנוח לבתו את רשימת חובותיו ואין בה זכר לחוב כלשהו למשיב. כאשר העלה בפניה המשיב את טענתו לחוב, בקשה ממנו המבקשת פרטים על אודות ההלוואה וההחזר החלקי הנטען – אך לשווא. המשיב סירב למסור פרטים אלו, ולכן נדחתה דרישתו.

5. במסגרת בקשה זו עותרת המבקשת לחיוב המשיב במענה על שאלון. הבקשה הוגשה עוד ביום 14.7.15, אך נוכח טענת המשיב כי לא הומצאה לו ההחלטה המורה לו להגיב לבקשה, ניתנה לו ארכה להגשת התייחסותו וזו הוגשה ביום 21.10.15. למעשה, לא התייחס המשיב כלל בתגובתו לטענות השונות בבקשה, אלא הסתפק בצירוף תצהיר "מענה לשאלון". המבקשת מצידה התייחסה למענה בתשובה מהיום, 9.11.15.

6. בהתאם לתקנות 105 – 111 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מוסמך בית המשפט לחייב בעל דין ליתן מענה בתצהיר לשאלון ובלבד שהשאלות יהיו לעניין הנדון. בפסיקת בתי המשפט נקבע כי לשאלון שלש מטרות עיקריות: (א) לקבל מידע שיסייע למבקש בהוכחת טענותיו או בסתירת עמדת יריבו; (ב) להשיג הודאות מהיריב; (ג) לחסוך בדרך זו את הטרחה וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים (ע"א 41/49 ויקטור כיאט נ' לוסי כיאט פ"ד ג(1) 113).

   עם זאת, יש לזכור כי הליכים מקדמיים שכאלו של מענה לשאלון, אינם מקום לעריכת חזרה גנראלית לקראת המשפט ולא כל שאלה אשר תותר בחקירה נגדית תותר גם במסגרת שאלון. המגמה היא "למצוא את האיזון הנכון בין הצורך לתת לבעל הדין כלים נאותים, כדי לברר את אשר באמתחתו של יריבו, ומנגד כדי שלא להכביד יתר על המידה על ההליך כולו" (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 150). כך גם שאלות המצריכות את בעל הדין להיכנס לפני ולפנים לעניינים שבמומחיות, עלולות להיחשב כהכבדה על בעל הדין (תא (חי') 1657/00 אגבריה חאמד קטין נ' ד"ר פריש ליאון [פורסם בנבו] 28.10.2004).

   לפיכך, ניתן לשאול בשאלון שאלות הנוגעות לכל עניין השנוי במחלוקת, כולל עובדה שניתן ללמוד ממנה על אותו עניין, אך לא שאלות הנוגעות למהימנות העד, המותרות בחקירה נגדית, אך לא בשאלון. אין לשאול על דברים שממילא בידיעתו האישית של השואל. אין לשאול שאלות טורדניות ומכבידות. אין להתיר שאלות שמטרתן לגלות אלו עדים בדעת הצד השני לזמן למשפט או שאלות שתכליתן לגלות את ראיות הצד שנשאל. יש לנסח את השאלות תוך התמקדות במחלוקות ובאופן שיאפשר מענה קצר וענייני. על בסיס עקרונות אלו ניתן לבחון את הטענות השונות.