ת"א 47822-07-16 רוזנבלט ואח' נ' נמיר ואח'

לפני בקשת הנתבעים 6 ו-7 לחיוב התובעים בהפקדת ערובה בסך של 100,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים 6 ו-7 בהליך זה, בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן- תקנות סדר הדין).

1. בכתב התביעה נטען, כי התובעים- אב ובנו ביקשו להשקיע את כספם. התובעים השקיעו את כספם אצל הנתבע 1, אשר ניהל עסק מסוג "צ'יינג'". במסגרת עיסוקיו בתחום המרת הכספים הנתבע 1 התעסק גם בתחום ניכיון שיקים. הנתבע 1 הבטיח לתובעים כי ישקיע את כספם כנגד היתר עסקה וכנגד שיקים.

2. לטענתם, בהתחלה הנתבע 1 שילם להם את הריבית ללא בעיה ועיכוב. אולם, בחלוף הזמן החלו פיגורים בתשלומים. בשלב כלשהו, הנתבע 1 עזב את הארץ אך לפני כן הודיע לתובעים על זכותו יחד עם הנתבע 2 בפרויקט תמ"א 38 ברח' נפתלי 23 שתמורתה לשותפות ברווחי הפרויקט בסך של 25%. במסגרת הודעתו זו חתם הנתבע 2 על מסמך ערבות פרויקט תמורת הלוואה לפיה במידה ולא יושבו כספי התובע 1 עד ליום 30.1.16 יעבירו לידיו את חלקם בפרויקט. לאחר תקופה, הסביר הנתבע 1 לתובעים כי הוא הלווה כספים לנתבע 7 בשיעורים גבוהים וכנגדם הוא אמור לקבל שיעור ברווחי הפרויקט. במסגרת אותה שיחה הסכים הנתבע 1 לחתום על הודעת משכון לטובת התובע 1 בגין זכויותיו בפרויקט בשעבוד ראשון וספציפי. לטענת התובעים, מבירור שערכו פרויקט תמ"א 38 שמקדמת הנתבעת 6 הפרויקט מצוי כבר בשלבים מתקדמים של בקשה להיתר.

3. לטענת התובעים, ההלוואות שניתנו לנתבעים זרמו לגופים שונים, לא הושבו לתובעים. התובעים זכאים להשבת הסכומים על פירותיהם מהנתבעים.

4. הנתבעים 6 ו-7 טוענים בכתב ההגנה כי אין בכתב התביעה כל עובדה או טענה שיש בה להסביר מדוע יש לחייב את הנתבעים 6 ו-7 בסכום כלשהו. הנתבעים 6 ו-7 לא ביצעו עסקה כלשהי עם התובעים לא לוו מהם כספים ולא התחייבו כלפיהם במאומה.

5. בבקשה להפקדת ערובה טוענים הנתבעים 6 ו-7, כי במסגרת כתב התביעה לא צוינה כל עילה משפטית המוכרת בדין כנגד הנתבעים 6-7 וסיכויי התביעה אפסיים. בנסיבות העניין, מבקשים הנתבעים 6-7 להורות לתובעים להפקיד ערובה להבטחת הוצאות ושכ"ט הנתבעים 6-7. .