ת"א 4780-03-14 בר-מוחא ואח' נ' אגף השומה והגבייה ,עיריית ירושלים ואח'

לפני בקשה של עיריית ירושלים (להלן: "העירייה") לבטל פסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים למחיקת הודעת צד ג' של העירייה נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), וכן לתקנה בהתאם למסמכים נוספים שהוגשו בינתיים על ידי התובע.

הרקע לבקשה.

הבקשה הובאה בגדרה של תביעה מכוח חוק אסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") שהגיש התובע נגד העירייה. בכתב התביעה טוען התובע, עורך דין במקצועו, כי העירייה הטילה עיקולים על חשבונו בבנק ואף הטילה עיקול על חשבון נאמנות שהוא מנהל, יחד עם עו"ד רמי מזרחי, מתוקף צו שיפוטי, ובכך פרסמה אודותיו לשון הרע וגרמה לו נזק. התובע טוען כי דבר העיקול הגיע הן לצד שכנגד בקשר עם חשבון הנאמנות, הן לבא-כוחו והן לשותפה עם התובע בניהול אותו תיק, עו"ד טוני דמארי. בנסיבות אלה, נאלץ התובע להשתחרר מחשבון הנאמנות. מבירורים של התובע בעירייה התברר כי העיקול הוצא בטעות, שכן זה היה אמור להיות מוטל על בעלי הנכס, חוה ויואל סורוצקין, שפרטיהם וכתובתם ידועה לעירייה, ואילו התובע לא היה הבעלים או המחזיק של הנכס אלא שימש ככונס נכסים ממונה מטעם בית הדין הרבני. זאת ועוד, משרדו ופרטי ההתקשרות של התובע היו ניתנים לבירור בקלות על ידי העירייה, וכן העובדה שבינתיים הסתיים מינויו. בעקבות זאת הוציאה העירייה מכתב לביטול העיקול.

העירייה הגישה כתב הגנה וכן הודעת צד ג' נגד הבנק.

מאוחר יותר הגישו העירייה והבנק הודעה לפיה מתבקשת מחיקת ההודעה לצד שלישי נגד הבנק ללא צו להוצאות לאור הודעת הבנק כי החשבון שצוין בכתב התביעה אינו חשבון נאמנות, כי בכך נשמט היסוד לטענות התובע בכתב התביעה ובנסיבות אלה אין צורך בהודעה לצד שלישי. בהתאם ניתן פסק דין המוחק את ההודעה לצד שלישי ללא צו להוצאות.

ביום 6.10.14 הגישה העירייה בקשה לביטול מחיקת ההודעה לצד שלישי נגד הבנק. בבקשה נטען כי מחיקת ההודעה לצד שלישי נגד הבנק נעשתה על סמך מידע שמסר הבנק לעירייה, שהתברר מאוחר יותר כחלקי ואף מטעה. לאחר מחיקת ההודעה לצד שלישי הותר לתובע להגיש מסמכים חדשים, וזה הגיש שני תצהירים בהם נטען כי הבנק העביר לצדדים שלישיים מידע בדבר עיקול חשבונות נאמנות של התובע כפי שיפורט להלן. הבנק הודיע לעירייה כי העיקול נשוא התביעה לא נרשם על חשבון הנאמנות וכי החשבון לא משמש כחשבון נאמנות ובעקבות זאת נמחקה ההודעה לצד שלישי. ביום 10.9.14 הגיש התובע שני תצהירים, אחד מעו"ד רמי מזרחי והשני מעו"ד דמארי בהם טוענים המצהירים כי נציגי הבנק שלחו אל עו"ד מזרחי את הודעת העיקול וכי הוא שלח אותה לעו"ד דמארי. העירייה שלחה בקשה לבנק לתת הסבר כיצד הגיע דבר כוונת העיקול לידיעת צד לא מעורב – עו"ד מזרחי – אך לא קיבלה תשובה. לפיכך מבקשת העירייה, על סמך נתונים אלה לחדש את ההודעה לצד שלישי נגד הבנק שכן מהתצהירים עולה לכאורה כי הבנק אחראי למסירת המידע המוטעה שהביא בסופו של דבר את התובע להגיש תביעתו וכי המידע שנמסר לעירייה מהבנק לצורך מחיקת התביעה, היה חלקי ומטעה.

הבנק מתנגד לבקשה בטענות כדלקמן:

הבקשה היא לביטול פסק דין בהסכמה ולפיכך על העירייה לנקוט בהליך נפרד לביטולו, הליך בו על העירייה להוכיח עילה חוזית לביטול פסק הדין שניתן בהסכמה.

הליך זה, לביטול פסק דין שניתן בהסכמה יש לתמוך בתצהיר המתייחס לנסיבות שהביאו להסכמה אותה מבוקש לבטל. בהיעדר עילת תביעה חוזית, יש לדחות את הבקשה.

העירייה הגישה את ההודעה לצד שלישי בעילה של רישום עיקול על חשבון נאמנות שלא היה מקום לרושמו. ההודעה נמחקה בהסכמה לאחר שהובהר כי לא נרשם עיקול כאמור על חשבון הנאמנות. הבנק לא הטעה את העירייה שכן המידע המלא עמד לפני העירייה וכל שהוביל להסכמתה הוא ההבנה שאת ההודעה לצד שלישי יש לדחות בהיעדר עילה.

הבנק הסכים לוותר על הוצאות במחיקת ההודעה לצד שלישי, תוך הסמכות שהוא לא יוטרד פעם נוספת בעניין זה.

בנוסף, מעיון בבקשה עולה כי חבויה בה בקשה נוספת והיא לתקן את ההודעה לצד שלישי שנמחקה בהסכמה כך שהיא תכלול עילה חדשה ונסיבות שונות. למעשה הבקשה היא להגשת הודעה לצד שלישי באיחור בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.