ת"א 47771-04-14 אפשטין ואח' נ' שוחט ואח'

זה עוסק, לפיכך, בתביעה כנגד הרוכש בלבד - הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

4. עדויות התובעים כללו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים עצמם. עדויות הנתבע כללו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע עצמו ומטעם מר יחזקאל צבי (להלן: "יחזקאל"). העדים נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

5. ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו על ידי הח"מ.

ב.  עובדות המקרה

6. התובע 1 (להלן: "התובע") הינו מתווך מורשה המחזיק בזיכיון של חברת אנגלו סכסון סוכנות לנכסים (ישראל) בע"מ להפעלת שירותי תיווך בסניף סביון בקעת אונו. התובעת 2 (להלן: "התובעת") הינה מתווכת עצמאית מורשה העובדת בשיתוף עם התובע 1. תביעתם הוגשה יחד ולחוד.

7.ביום 9.1.13 התקשר הנתבע עם התובעים בהסכם תיווך לרכישת נכס למגורים (נספח ד' לתצהיר התובע, להלן: "ההסכם" או "הסכם התיווך"). בהסכם זה התחייב הנתבע לשלם לתובעים דמי תיווך בסך 2% + מע"מ מסכום העסקה. בהסכם נזכרים שני נכסים בשכונת נווה מונוסון ביהוד, האחד מהם הינו הנכס נשוא ההליך דנן.

8. ביום 9.1.13 התובעת מס' 2 הציגה בפני הנתבע שני נכסים; האחד לא תאם את מבוקשו של הנתבע (הנכס הנוסף הנזכר בהסכם התיווך). השני הינו הנכס נשוא הליך זה.

9. קיימת מחלוקת בין הצדדים אשר תידון ותוכרע להלן האם לאחר הפגישה הנ"ל קיימו הצדדים ביקור נוסף בנכס (כטענת התובעים), אם לאו (כטענת הנתבע), אך אין מחלוקת כי לאחר חודש פברואר 2013 נותק הקשר בין הצדדים.

10. במהלך חודש אוגוסט 2013, או בסמוך לכך, הנתבע רכש את הנכס מידי הנתבעים 2-3, וזאת לאחר שהופנה אליו שוב, הפעם על ידי מכר משותף לו ולנתבע 2, הוא עד ההגנה מר יחזקאל.

11. משהתברר לתובעת אודות העסקה הנ"ל, היא פנתה לנתבע (וכן לנתבעים 2-3) על מנת שיסדירו את תשלום דמי התיווך. בעקבות פניה זו, התקיימה פגישה בין הצדדים ביום 17.11.13, אך היא לא הניבה הסכמות או תשלום כלשהו מצד הנתבע.

12. הואיל ואף שני מכתבי דרישה (מיום 1.12.13 ומיום 25.12.16) לא נענו, הוגש ההליך שלפני.

ג. טענות הצדדים 

13. תמצית טענות התובעים – התובעים טענו, כי בניגוד לטענות הנתבע, בין הצדדים קיים הסכם תיווך מחייב ביחס לנכס נשוא ההליך, הוא הסכם התיווך עליו נסמכת תביעתם. בעניין זה דוחים התובעים את טענות הנתבע בדבר זיוף או הוספה כלשהי להסכם זה, החתום על ידי הנתבע וטוענים כי טענה זו הועלתה לראשונה בהליך המשפטי בלבד.

לטענתם של התובעים, הם אף היו הגורם היעיל שהביא לביצוע העסקה ומכאן זכאותם לדמי התיווך החוזיים. בעניין זה טענו, כי התובעת הינה מי שעמדה עם הנתבע בקשר מטעם התובעים והעניקה לו את שירותי התיווך בפועל. היא זו שהציגה לנתבע את המגרש וחצר הנכס לראשונה, וזאת בשתי הזדמנויות – האחת ביום 9.1.13 והשנייה ביום 22.1.13. בשני ביקורים אלו בנכס, הנתבע לא גילה עניין בביקור בבית עצמו, שהינו בית מגורים קטן וישן, והסתפק בביקור במגרש עצמו, תוך שהסביר, כי בכוונתו להרוס את המבנה הקיים ולבנות בית מגורים חדש תחתיו. בנוסף לביקורים הללו, עמדה התובעת בקשר טלפוני עם הנתבע מספר פעמים בחודשים ינואר ופברואר 2013. בשיחות אלו מסר לה הנתבע, כי בכוונתו לתאם ביקור של קבלן מטעמו בנכס. ואולם, בפועל, ביקור כאמור בנוכחות קבלן לא התקיים ובמהלך חודש פברואר 2013 הודיע הנתבע לתובעת, כי איתר נכס אחר, בישוב סביון, וכי לפיכך הנכס נשוא ההליך אינו רלבנטי עוד עבורו. התובעת כיבדה הודעה זו של הנתבע ולא יצרה עימו קשר עוד, הואיל וסברה, כי אכן איתר ורכש נכס בסביון וממילא אין טעם בהצגת נכסים נוספים כלשהם לפניו.

לטענתם של התובעים, השתלשלות העניינים לאחר מכן ורכישת הנכס נשוא ההליך על ידי הנתבע, מבלי ליידע או לעדכן את התובעים בעניין זה, למרות קיומו של הסכם תיווך מולם ביחס לנכס זה, מלמדת על קנוניה בין הנתבע לנתבעים 2-3, אשר נועדה להתחמק מתשלום דמי תיווך לתובעים.

14. תמצית טענות הנתבע- הנתבע טען, מנגד, כי הסכם התיווך בין הצדדים אינו חל לגבי הנכס נשוא ההליך. לטענתו, הוא חתם על הסכם התיווך ביחס לנכס הראשון בלבד המופיע כיום בהסכם התיווך ולא הסכים מעולם להתחייב לתשלום דמי תיווך לתובעים בגין הנכס נשוא ההליך. לטענתו, פרטי הנכס נשוא ההליך הוספו על ידי התובעים או מי מטעמם ללא ידיעתו והסכמתו.