ת"א 47762-06-16 רמות שלמה נ' סנדרוסי

הנתבע ביצע עבודות בניה עבור התובעת – בניית בית כנסת. הצדדים הסתכסכו ביניהם והסכסוך נדון בבוררות.

טרם פתיחת ההליך שבפני התנהלו שני הליכים משפטיים בין הצדדים, בבית המשפט המחוזי הנכבד - הליכים לביטול פסק בורר אותם יזמה התובעת שבפני. בסופו של דבר לאחר שבפסק הדין הראשון הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על החזרת התיק לבורר להשלמה, ולאחר שהבורר הוציא פסק נוסף, אישר בית המשפט המחוזי הנכבד בפסק דינו השני את פסק הבורר, למעט כימות שווי ליקויי הבניה ברי הקיזוז מהסכומים המגיעים לנתבע מהתובעת.

בפסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי הנכבד, מיום 27.5.15 בהליך ה"פ 52726-01-15, אותו יזמה התובעת בתיק שבפני, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד: ".איני רואה מנוס מלהורות על החזרת הפסק לבורר, לשם עיון מחדש והשלמה בסוגיה הממוקדת של תמחור עלות הליקויים שקיומם כבר נקבע ובכך אין מקום להתערב.." (ראה עמ' 8 לפסק הדין למעלה) (הדגשה שלי – הח"מ). וראו החלטה באותו תיק מיום 29.5.16: "בשלב זה נראה כי "המכנה המשותף" המוסכם על שני הצדדים, הינו מתן חוו"ד מומחה חיצוני ביחס לכימות הליקויים.."

לאחר שהתיק הוחזר לבורר להשלמה והלה הוציא פסק נוסף, הוגשה שוב בקשה לביטול הפסק על ידי התובעת בהליך שבפני. בפסק הדין השני של בית המשפט המחוזי הנכבד, מיום 19.5.16, בהליך ה"פ 43154-02-16, בוטל שוב הפסק בפרק שעניינו כימות שווי לקויי הבניה ברי הקיזוז מהמגיע לנתבע. באותו פסק דין נקבע בין היתר: "לאחר בירור הטענות ההדדיות, שנעשה במסגרת תיק הפ"ב 52726-01-15, ניתן פסק דין, על ידי, ביום 27.5.15 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין, נדחו טענות המבקשת ביחס לקביעת התמורה המגיע למשיב....אם זאת, ביחס להיקף הקיזוז התקבלו מקצת טענותיה, משום שמצאתי שההליך שעל סמכו נקבע סכום הקיזוז, על ידי הבורר, לא היה נקי מספק...מצאתי שיש מקום להחזרת הפסק המקורי לבורר לשם עיון מחדש והשלמה בסוגיה ממוקדת זו של תמחור הליקויים ברי הקיזוז. בקביעת מהות הליקויים הללו, כשלעצמם, לא נמצאה עילה להתערב (ראה עמ' 1 למטה, עמ' 2 למעלה) (הדגשה שלי – הח"מ). ובהמשך: "פסק הדין, שניתן על ידי, דחה את טענות המבקשת בכל העניינים, פרט לכימות הליקויים ברי הקיזוז..." (עמ' 3 שורות 6 – 7). "...יש לקוות, ששני הצדים יפעלו במהירות, ביעילות, ובתום לב למציאת מתווה, רצוי שיהא זה על דרך הגעה להסכמה על הסכום עצמו, בכל האמור בקביעת כימות ותמחור ליקויי הבנייה.." (עמ' 5 שורות 20 – 24 לפסק הדין). וראו החלטה נוספת באותו תיק, מאוחרת לפסק הדין, מיום 22.5.16: "יוער, למען הסדר, שהפלוגתא שנותרה היא רק במישור כימות שווי הליקויים ולא בדבר קיומם ופירוטם..." (הדגשה של – הח"מ).

בנסיבות אלו הזמנתי את הצדדים לטעון מהם הליקויים שקיומם כבר נקבע.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים אני קובעת כי אותם ליקויים שקיומם נקבע הם הליקויים המפורטים בעמ' 2 ל"מכתב הבהרה לצדדים בנושא השמאות והליקויים", מיום 21.7.15, אשר צורף כנספח 3 לסיכומי התובעת (ראה: "מכתב ההבהרה"). מסמך זה הוא המאוחר בזמן, וכפי שנכתב בכותרתו, הוא מהווה: "מכתב הבהרה". מכתב זה מסכם את הליקויים שנמצאו ו/או שנמצא שיש לבדוק אותם.

דומה כי הליקויים המפורטים בסעיף 2 למסמך שכותרתו: "סיכום בדיקת ליקוי הבניה ע"י ביה"ד", מיום כ"ג כסלו תשע"ח (צורף כנספח 2 לסיכומי התובעת), חופפים לליקויים שרשומים באותו מכתב הבהרה, אשר הינו מאוחר בזמן ומפורט יותר (כך ראו למשל בסעיף 4 עמ' 2 למכתב שכותרתו: "סיכום בדיקת ליקוי הבניה ע"י ביה"ד" נכתב: "נבדק הממ"ד והלקוי בשירותים טענת ביה"כ התקבל וחושב בפס"ד". אותו ליקוי בעניין הממ"ד מופיע בסעיף 11 לחוות דעת גלמנוביץ. במכתב ההבהרה מציין בית הדין: "פרק 11 צריך לתקן" (ראה שורה 19 לעמ' 2 למכתב ההבהרה). כן ראו כי הליקוי בשירותים מופיע בסעיף 13 לחוות דעת גלמנוביץ. במכתב ההבהרה מציין בית הדין:"13.1 לבדוק מה ניתן לעשות. 13.3 לבדוק אשם הקבלן או מי שעשה ציפוי לקיר. 13.4 כנ"ל..." (שורות 20 -22)). יחד עם זאת מאחר וב"כ הנתבע סבר בדיון שהתקיים בפני בתיק זה, כי מסמך זה רלוונטי גם כן, מאחר ובכל מקרה דומה כי הליקויים חופפים – אני קובעת כי גם מסמך זה נחשב ככזה המפרט את "הליקויים שקיומם נקבע".

במענה לטענות התובעת בסיכומיה אציין כי נכון שמכתב ההבהרה מאוחר לפסק הדין הראשון, אולם עיון במכתב ההבהרה מעלה כי מדובר בהעתק של מה שנקבע בעבר. כמו כן התובעת לא הציג אסמכתא כלשהי או אינדיקציה כלשהי למה שעמד בפני כב' בית המשפט המחוזי הנכבד, עת נתן את פסק דינו הראשון. כך או כך, מכתב ההבהרה ניתן טרם מתן פסק הדין השני של בית המשפט המחוזי הנכבד.

(הצדדים לא חולקים על כך שהמסמך שכותרתו "סיכום בדיקת ליקוי הבניה ע"י ביה"ד", כן עמד בפני בית המשפט המחוזי הנכבד טרם נתן את פסק דינו).