ת"א 47744-01-13 ש' נ' ס' ואח'

התובע הוא בעליה של דירה ברחוב ** ** בנשר, הידועה כתת חלקה 6 בחלקה 25 בגוש 12572 (להלן: "הדירה"). הנתבע 1 הינו אחיו של התובע והנתבעת 2 היא אשת האח.

את הדירה קיבל התובע בירושה מאביו, והחזיק בה מאז פטירת האב. בינו לבין יתר אחיו, שחלקו על זכותו בדירה, התנהל הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה. פסק הדין שניתן בשנת 2013 הכריע לטובת התובע.

לטענת התובע, בשנת 2009 התיר לנתבעים לעבור להתגורר בדירה, בעקבות מצב כלכלי קשה אליו נקלעו. בחלוף כשנתיים וחצי, נקלעו יחסיו עם אשתו למשבר, ומשבר זה, בצירוף העובדה שבאותה תקופה החל לקבל התראות על כך שהנתבעים אינם נושאים בתשלומים השוטפים החלים על הדירה, הובילו לכך שביקש מהנתבעים לפנות את הדירה ולהחזירה לו, שכן התכוון לעבור להתגורר בה. הנתבעים סרבו לפנות את הדירה, ולפיכך הוגשה תביעה זו לפינוי ולסילוק ידם מהדירה.

לטענת הנתבעים, התיר להם התובע, בשנת 2009, להתגורר בדירה ללא הגבלת זמן, בשל חוב שחב להם.

הואיל וחובו של התובע כלפיהם הלך ותפח, הציע התובע, למכור להם את הדירה. בסופו של דבר, לטענתם, לא יצאה העסקה אל הפועל, משיקולי מס של התובע, ולכן, בתאריך 13.10.10, חתמו על הסכם שכירות לתקופה של 10 שנים, עד יום 20.10.19.

עוד טוענים הנתבעים, כי התובע הבטיח להם שיוכלו להתגורר בדירה ללא הגבלת זמן, ולפיכך שיפצו את הדירה בעלות של כ- 57,000 ₪.

בתגובה לטענות הנתבעים, טוען התובע כי מעולם לא חתם על הסכם שכירות עם הנתבעים, וכי מעולם לא התכוון למכור להם את הדירה.

התובע אף מכחיש קיומו של חוב כלפי הנתבעים כיום, ומכחיש כי הבטיח להם זכות שימוש בדירה ללא הגבלת זמן.

דיון והכרעה

העובדות שאינן שנויות במחלוקת ונטל ההוכחה