ת"א 47707-01-15 חביב אללה נ' חביב אללה ואח'

לפניי בקשה למתן צו מניעה נגד המשיבים.

מטרת הבקשה היא שמירה על זכויות המבקש בחלקה, אשר טרם פורק בה השיתוף בין השותפים. לטענת המבקש, בניה נוספת בחלקה עלולה לחבל ביכולת השותפים ובית המשפט להביא לפירוק החלקה בהתאם לזכויות הצדדים הרשומות בטאבו ועל פי כתב התביעה אשר הוגש בתיק.

החלטה ביחס למשיבים 2-5 ניתנה בראשית הדיון היום, לאחר שאלו לא התייצבו ואף לא הגישו תגובה כלשהי קודם לדיון.

המשיב 1, היחיד שהגיב והגיע לדיון, מתנגד לבקשה.

תגובתו הוגשה לתיק בית המשפט בלא תצהיר לתמיכה בה. הוא נכח בחלקו הארי של הדיון, עד שביקש לצאת לעבודתו, אך לא העיד.

לטענת בא כוחו, הגיש המשיב 1 בקשה להיתר בניה, אך טרם ניתן ההיתר. מכאן התנגדותו, שכן מבקש הוא, בדומה לאחד השותפים האחרים אשר כבר קיבל היתר ובנה, לבנות אף הוא.

ב"כ המשיב 1 טען בשמו כי בין הבעלים בחלקה בזמן הרלוונטי, בשנת 2013, בוצע הסכם חלוקה אשר בפועל מהווה הסכם פירוק שיתוף. על אותו הסכם חתומים אותם שותפים המופיעים בנסח הטאבו מאותה התקופה. בהתאם לאותו תשריט, קיבל שותף אחר היתר בניה ואף בנה את ביתו ובהתאם לו מבקש גם המשיב 1 לבנות את ביתו.

חלקו של התובע נרשם בטאבו רק בשלהי שנת 2014 ועל כן, מטבע הדברים, הוא אינו מופיע ואינו חתום על אותו תשריט נטען. לטענת ב"כ המשיב 1, המבקש יכול לקבל את המגרש המסומן 25/3 – אולם מגרש זה הוא בשטח של 640 מ"ר, כאשר כאמור, חלקו של המבקש על פי נסח הטאבו, הוא 1,188 מ"ר.

לתמיכה בטענתו זו, טען כי על יסוד אותו תשריט החתום, לכאורה, על ידי השותפים, ניתן היתר בניה. ועוד טען, כי לשותפים המקוריים, אשר איש מהם זולת המשיב 1 לא התייצב לדיון ולא הוזמן על ידי המשיב 1, היו סיבות לאופן החלוקה והרישום.

כידוע, כל עוד לא נרשם כדין הסכם חלוקה בין השותפים, יש לו תוקף חוזי ולא קנייני.

אין בעובדה שניתן היתר בניה אחד בחלקה כדי ליצור זכות קניינית או להצביע על כך שהמדובר בהסכם פירוק, אשר כאמור, כלל לא נרשם.

הטענה כי מדובר בהסכם פירוק, טענה אפשרית היא, אולם מקומה במהלך שמיעת הראיות בתיק ולא בשלב מוקדם זה.

מנגד, הוצג בפניי נסח טאבו ממנו עולה בבירור כי המבקש נרשם כדין כבעלים בחלקה. מעבר לכך, עיון בתשריט החלוקה אשר הוצג על ידי המשיב 1 מלמד כי חלק מן השותפים המופיעים בו, קיבלו, לכאורה, שטחים רחבים מאלו המוקנים להם על פי נסח הטאבו. במצב דברים זה, אף בפני עצמו, די כדי להוביל למתן הצו כמבוקש, שהרי למבקש אין כל חלק ואף לא נותר לו די שטח, גם לשיטת המשיב 1, בהתאם לזכויותיו בנסח הטאבו. אין המדובר בהפרש זעום כפי שטען ב"כ המשיב, אלא בהפרש של ממש.