ת"א 47665-06-15 א' ואח' נ' מדינת ישראל

1. לפני כתב תביעה שהוגש על ידי יורשתו והתלוייה של א' י' ז"ל, יליד 16/9/16, אשר נפטר בתאריך 2/3/12 כתוצאה מאוטם לבבי חריף שלא טופל.

2. מכתב התביעה עולה, כי המנוח, ששימש בחייו כסנכ"ל "טבע" חש במהלך 2/12 תסמיני שפעת, לרבות קוצר נשימה. בשלב מסויים טס המנוח לחו"ל ובמהלך הטיסה חזרה, בתאריך 2/3/12, הוחמר קוצר הנשימה של המנוח, ובהגיעו לישראל הוא טופל במרפאת נתב"ג, שם נרשם, כי הוא אינו יכול לשכב וכי הוא חש לחץ ברום הבטן; קשיי נשימה; שיעול.

במרפאת נתב"ג נערכה לתובע בדיקת א.ק.ג. אשר ממצאיה אינם ברורים, והוא סבל מטכיקרדיה. הסטורציה הייתה בשיעור של 79% ולאחר מתן חמצן השתפרה הסטורציה לשיעור של 99%.

בשעה 5:08 פונה המנוח, באמצעות אמבולנס נט"ן, לבית החולים שיבא, לשם הגיע בשעה 5:28. ברשומה הרפואית צויין, כי ברקע יתר לחץ דם וסוכרת מסוג 2.

3. התובעים צירפו את חוות דעתו של הקדיולוג – פרופ' אדוארד אבינדר – המסביר בחוות דעתו, כי למנוח היו מספר גורמי סיכון למחלה איסכמית, ועל כן, ראש וראשונה היה על הצוות הרפואי לחשוד בהיתכנותו של אירוע לבבי. חרף האמור, וחרף היות תרשים הא.ק.ג., שבוצע בבית החולים חשוד, לא ביצעו למנוח בדיקת אקו לב ואף לא היפנו אותו לצינתור. הצוות הרפואי לא ניסה לבדוק את מקור הפרעת הנשימה, וממילא לא ניתנו למנוח תרופות במענה למצבו הלבבי.

התובע שהה מספר שעות בחדר מיון, לא נבדק על ידי קרדיולוג, עמו קויימה התייעצות טלפונית, ולמעשה לא טופל בהתאם למצבו.

משהחמיר מצבו של המנוח, הוחל בפעולות החייאה, אך אלו היו בבחינת מעט מידי ומאוחר מידי, ובשעה 9:30 בבוקר נפטר המנוח.

בניתוח שנעשה לאחר מותו נקבעה סיבת המוות כתוצאה מאוטם לבבי חד.

המומחה קובע, כי התנהלותו של הצוות הרפואי הייתה רשלנית, ואילו היה הצוות הרפואי מזהה את מחלתו של המנוח, כפי שצריך היה לעשות, ניתן היה למנוע את מותו.