לפניי בקשה מטעם המשיבים לביטול צו מניעה ארעי שניתן, זאת עוד קודם להשלמת בירורה של הבקשה לסעד זמני במעמד שני הצדדים. דין הבקשה להידחות.
רקע
1.תמצית העובדות הצריכות לעניין: לפנינו מאבק משפטי נוסף בין המבקש לאחד משכניו. כעולה מן הפסיקה העניפה שהציגו הצדדים, משקיעים המבקש ושכניו השונים משאבים ניכרים ואת עתותיהם בהתכתשויות, המעשירות ללא ספק את הפסיקה, אך בלא להביא שניתן לומר כי הן משכינות שלום או מקדמות מהותית את עניינו של מי מן הצדדים. עד הנה היו אלה שכנים רבים אחרים שנמצאו במאבקים עם המבקש: עתה החליטו כנראה המשיבים או חלקם להצטרף לזירת הקרבות המשפטיים ולהשקיע בו את מרצם, כספם ותעצומות הנפש שלהם בעתיד הנראה לעין. דומה שניתן לשקול אם לקטוע את המהלך האמור בעודו באבו, ואבקש לסייע כבר עתה, ועוד טרם הגענו אפילו להשלמת בירור הבקשה לסעד זמני.
2.הסכסוך נסב על מקרקעין המצויים על מצוק, סמוך לחוף ימה של יפו. על קורותיהם של המקרקעין עמד כבר בית המשפט העליון בהליך משפטי קודם שהמבקש היה צד לו (ע"א 6051/07 שדה נ' מינהל מקרקעי ישראל (25.4.10)), וכאן רק נתמצת.
3.המבקש הוא בנו של אלוף יצחק שדה ע"ה, מייסד הפלמ"ח ומפקדו הראשון. בתום מלחמת העצמאות, פרש האלוף שדה ועבר להתגורר בבית המוכר כיום כרח' זכרון קדושים 3 ביפו, עד לפטירתו בשנת 1952. מאז מתגורר במקום בנו, הוא המבקש, בתחילה עם אמו וכיום עם זוגתו. ביתו של האלוף שדה, הוא היום בית המבקש, מצוי בחלקה המסומנת כיום כחלקה 10 בגוש 7115, שהזכויות בו הוקנו בידי המדינה זה מכבר למשפחת שדה. ממערב לה, ועל המצוק, מצויה חלקה המסומנת כיום כחלקה 38 בגוש 7115 (להלן: חלקה 38). שתי החלקות נפרדות במעמדן המשפטי, אך לא במישור הפיזי. בעוד שהזכויות בחלקה 10 הוקנו למשפחת שדה, הרי שמשפטית, חלקה 38 מעמדה כיום הוא של שטח ציבורי פתוח, והבעלות בו היא של רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י), שאינה צד להליך כאן. בפועל, שימשו המקרקעין את האלוף שדה ולאחר מכן את משפחתו. האלוף שדה, כפי שציין בית המשפט העליון, נהג לא רק בבית (שבינתיים הזכויות בו הוקנו למשפחתו פורמלית) ובמקרקעין המהווים חלק מחלקה 38 הסמוכה לו, מנהג בעלים. את החלקה האמורה טיפח, נטע בה גן, גידרה, ואף הציב בה את קרון הפיקוד שממנו ניהל קרבות במלחמת העצמאות. לאחר מותו, המשיך המבקש להחזיק גם בחלקה 38 (האם כולה או חלקה – לא ביארו הצדדים), המשמשת לשיטתו כגן זיכרון לאביו ולמורשתו. כל זאת בלא שהשתנתה מעמדה המשפטי של החלקה עד הנה. מגוון הליכים שנקט המבקש כדי להביא לכך שמינהל מקרקעי ישראל (רמ"י דהיום) יעביר לו את זכויות הבעלות או החכירה בחלקה לא הניבו פרי עד הנה (וע"א 6051/07 ידגים), אף שהמבקש – כיום בשנות ה-70 לחייו – לא נואש, ובימים אלה מנהל הוא הליך הסדר מקרקעין נגד רמ"י בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בניסיון לזכות בהכרזה על זכויותיו הפורמליות בחלקה 38.
4.המבקש ובני משפחתו השונים, אין חולק (אף לא מצד המשיבים כעת) ממשיכים ומחזיקים בחלקה 38 מאז פטירת האלוף שדה, קרי כמעט כמניין ימיה של מדינת ישראל (ונדגיש: מחזיקים. שאלה נפרדת, שלא כאן תוכרע, היא האם החזקה היא כדין). דווקא הפער בין החזקה בפועל לבין המעמד החוקי, דומה, הניב סכסוכים לרוב. המבקש פועל, כך נראה, לבצר את חזקתו בחלקה, לרבות בדרך של גידורה, ביצורה והרחקת אורחים בלתי קרואים ממנה. לטענת המשיבים, הנסמכים על פסיקה מאחד הסכסוכים, מאז סוף שנות ה-70' של המאה הקודמת, הביאו הרחבות הגידור של המבקש לחסימת הגישה לחלקה 38, חרף הגדרתה מיועדת לשימוש הציבור. בעיני שכניו השונים היה הדבר לצנינים (והמשיבים מביאים אף פסיקה שלפיה כך גם בעיני ערכאות משפטיות שונות), ורבו המחלוקות בין הנצים. גם מחלוקות בין המבקש לבין הרשויות לא חסרו.
5.בית המבקש וגן הזכרון (כך הגדרתו), שוכנים בין רח' זכרון קדושים מדרום (משם הכניסה לבית), לבין רח' יטבת מצפון. רח' יטבת נמשך אף הוא מערבה עד למצוק מעל חוף ימה של יפו. הבית שבקצהו המערבי – בבעלות המשיבים 2-1 (שיתר המשיבים הם ילדיהם הבגירים), מאז שנת 1978. המשיב 3 הוא המתגורר כיום לפי טענת המשיבים בבית, ממתי – לא ציינו. המבקש הטעים כי המשיבים השכירו את ביתם שנים ארוכות, שיפצוהו לאחרונה ועברו לגור בו לפני זמן קצר. נשלב את הנתונים שבכתבי הטענות ונסיק כי המשיב 3 מתגורר בבית מחודש יוני 2015 לערך והוריו ואחיו המשיב 4 שוהים עמו לעתים. כיצד נכרך המשיב 5 בבקשה לא נדע, והדבר עוד יתברר כנראה.
6.ביום 23.7.15 הגיש המבקש בקשה לסעד זמני ומיד לאחריה אף תובענה, שעניינה צו מניעה קבוע וסילוק יד של המשיבים מחלקה 38. לטענתו, ימים אחדים קודם להגשת הבקשה, החלו המשיבים לגזום ולהרוס צמחיה בת עשרות שנים המהווה את גבולה הצפוני של חלקה 38, ואשר חצצה בין גן הזכרון לרח' יטבת. לאחר שפערו חור גדול בגדר, הרי שיממה לאחר מכן, נטען, החנו המשיבים את רכבם במקרקעין, חרף דרישות נמרצות של המבקש לחדול מלעשות כן, בטענה כי המדובר בשטח ציבורי פתוח שזכותם של המשיבים לעשות בו כרצונם. על הרקע האמור, ומכוחן של ההוראות שבסעיפים 16 ו-17 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, עתר המבקש בתביעתו לאסור על המשיבים להיכנס לחלקה 38, להחנות בה כלי רכב, לפגוע בצמחיה או בכל דבר אחר במקרקעין, ואף לא להפריע למבקש לשוב ולגדר את החלקה. כן נתבקש צו מניעה זמני שסעדיו דומים, ועמו אף צו במעמד צד אחד. צו ארעי ניתן בידי השופטת התורנית, כב' השופטת נ' גרוסמן, סג"נ, עוד ביום 23.7.15, והבקשה הועברה לתגובה תוך 7 ימים.
7.משלא כללה ההחלטה המורה על תגובה הוראה מפורשת כי ימי הפגרה יבואו במנין, נטלו המשיבים את כל תקופת הפגרה ועוד ימים אחדים לאחריה עד שמסרו תגובתם, ביום 10.9.15. תמצית תגובתם, הארוכה ומפורטת להפליא: המבקש ורעייתו הם מחרחרי ריב; אין להם כל זכות להחזיק בחלקה 38; וכי המבקש ורעייתו מנסים להשתלט שלא כדין על החלקה יקרת הערך והמשקיפה על ימה של יפו תוך גידורה ומניעת האפשרות לעשות בה שימוש כשטח ציבורי פתוח, בעוד המשיבים פועלים לפי כל דין ואף בשיתוף פעולה עם העירייה להבטחת זכויותיהם.