פלוני נ' משרד הבריאות - לשכת היועץ המשפטי ואח'

לפני תביעה לרשלנות רפואית, בגין שרבוב בדיקה של חולה אחר לתיק האשפוז של התובע בבית חולים, ולפיה אותו חולה לוקה בלימפומה (סרטן בלוטות הלימפה). בשל כך, בסיכום אשפוז השייך לתובע נרשם בטעות, כי הוא סובל מאותה מחלה. רק לאחר מספר חודשים התברר כי הרישום מוטעה ובית החולים הסיר אותו מרישומיו. בתביעה נטען, כי בשל התנהלות זו נגרם לתובע נזק נפשי. בית החולים כופר באחריותו ובשאלת הנזק הנטען כתוצאה מטעות זו. פסק הדין ידון להלן בשאלת הנזק והאחריות.

רקע וטענות הצדדים

1.התובע יליד X.X.76. ביום 5.8.2017 פנה התובע לבית חולים לגליל מערבי נהריה (להלן: "בית החולים" ), והתלונן על כאבי ראש, חולשה וכאבי פרקים מפושטים. התובע התאשפז בבית החולים מיום 5.8.2017 ועד ליום 15.8.2017. בכתב התביעה נטען על ידי התובע, כי עת שוחרר מבית החולים קיבל סיכום אשפוז בו נרשם כי הוא סובל מ- "Diffuse large b-cell lymphoma non GCB with high proliferative index".

בכתב התביעה נטען עוד, כי לאחר מספר שבועות התובע נשלח לבדיקות בבית חולים רמב"ם. בבדיקת רופא בית החולים, נשאל התובעת אודות שמו ומספר ת.ז. ולאחר אימות הפרטים, נשאל התובע מדוע הוא נמצא אצלו, שכן הוא אמור להיות בבית חולים, היות והוא חולה במחלת הסרטן. לאחר שיחה זו נשלח התובע למחלקת כימותרפיה, שם היה אמור לעבור טיפולים או הקרנות בעקבות מחלת הסרטן. התובע טוען כי הוא נכנס לפאניקה ושוק, החל להיפרד מחייו, ולבצע סידורים לקראת הטיפולים.

התובע טוען עוד, כי יצר קשר טלפוני על הרופא המטפל שלו, שגם הוא הופתע ממה שמסר לו התובע, תוך שהוא בודק את תיקו הרפואי. הרופא מסר לו שלא יבצע שום טיפול, וייגש אליו לבירור העניין. בביקור שערך התובע אצל רופא מומחה לרפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה, ולאחר שעבר על תוצאות הבדיקות בשנית, כמו גם על סיכום האשפוז מיום 15.8.2017, לא איתר שום ממצאים המתוארים בסיכום האשפוז מיום 17.8.2017 (כך נכתב בכתב התביעה בסעיף 17 ועל ההבדל בין התאריכים נעמוד בהמשך) בקשר לתוצאות CT.

התובע טוען עוד, שהסתבר בדיעבד שנציגי בית החולים התבלבלו בבדיקות התובע עם תוצאות בדיקות של אדם אחר, תוך ביצוע תיקון רישום מוטעה בסיכום האשפוז מיום 17.8.2017 ותוך עדכון במערכות, כי התובע חולה במחלה שאינו חולה בה בפועל. עוד נטען כי במהלך חודשים רבים פנה התובע וביקש לתקן את הרישום, שכן הרישום המוטעה גורם לו נזקים רבים אך חרף האמור לא תוקן הרישום. בלית ברירה ומחוסר אונים מול בית החולים, פנה התובע לבא כוחו וזה שלח ביום 20.2.2018 מכתב התראה לבית החולים. עוד נטען על ידי התובע, כי בהעדר תיקון נשלח ביום 6.5.2018 מכתב נוסף, ורק ביום 15.5.2018 התקבלה תשובה מקרן ענבל אליה צורף סיכום אשפוז מתוקן.

בעקבות המקרה טוען התובע, כי התפתחו אצלו פחדים וחרדות, והוא צירף לכתב תביעתו חוות דעת של ד"ר תאופיק קראקרה, מומחה רפואי בשטח הפסיכיאטרי, לפיה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20%.

2.כתב ההגנה שהוגש כולל הכחשות גורפות וכלליות, אין בו גרסה למה שאירע והוא מעלה בנוסף טענות כלליות בדבר העדר נזק או קשר סיבתי או אי הקטנת נזק. הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית של ד"ר ג'בארין מוחמד (להלן: "מומחה הנתבעות" ). כאן אעיר כי היה זה ראוי שבית החולים יתן גרסת הגנה שלמה ולא יסתפק בהכחשות כלליות, במיוחד כאשר אינו מכחיש כי שרבב בדיקה של אדם אחר לתיקו של התובע, מה שהוביל לבסוף להגשת התביעה. בחוות דעתו קבע מומחה הנתבעות, שלא קיימת נכות נפשית הקשורה לאירועים שתוארו בכתב התביעה, אך קיימת נכות נפשית בשיעור של 10% בגין מצב חרדתי דכאוני, ממנה סובל התובע מאז שנת 2008.

3.למרות שמונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, שהעמיד את הנכות הנפשית על שיעור של 5%, הצדדים לא השכילו להגיע לפשרה גם לאחר שהוצעה הצעה לפשרה. הצעתי לצדדים לטעון על דרך הפשרה בשים לב לכך שאלת האחריות נוחה לתובע אך לצערי הנתבעות סירב לכך. עדי הצדדים נשמעו על פני שתי ישיבות, ולאחר מכן סיכומו טענותיהם בעל פה.

הכרעה ודיון

4.לאחר ששקלתי טענות הצדדים, עיינתי בעדויות הצדדים, בחוות הדעת השונות ובמסמכים הרפואיים הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל. מאחר והצדדים חלוקים לגבי העובדות אתייחס תחילה לנושא זה. לאחר מכן, אדון בשאלת האחריות בהיבט המשפטי, ולבסוף אתייחס לשאלת הקשר הסיבתי וגובה הנזק.