ת"א 47417-03-15 אסד נ' מדינת ישראל

בפני בקשת המדינה (המבקשת) כי אורה על סילוק התביעה על הסף, וזאת משני טעמים: האחד – מעשה בית דין והשתק פלוגתא, הנובעים מפסק דינו של כב' השופט הולצמן בת.א. 18602-09-12 ות.א. 516662-06-12, מיום 20.1.15; השני – מכח הסכמה חוזית מחייבת, שנחתמה בין הצדדים, ואשר אושרה בפסק דין אשר הורה על מחיקת התביעות שהגישו התובע ואחיו.

תחילתם של ההליכים בענייננו, באירוע שהתרחש, כנטען על ידי התובע, ביום 27.8.01, ולפיו נפגעו הוא ואחיו מנפל שהיה מונח סמוך למקום מגוריהם.

בחודש יולי 2004, נחתם, לכאורה, הסכם, ולפיו תפצה המבקשת את התובע ואת אחיו בסכום כולל של 25,000 ₪. הסכם הפשרה נחתם לכאורה על ידי הורי התובע ואחיו לאחר משא ומתן שהתנהל בין באי כח המבקשת לבין עו"ד שחאדה אלאסד אשר ייצג את התובע ואחיו.

בחלוף מספר רב של שנים, הגישו התובע ואחיו תביעות נפרדות לבית משפט השלום בקריית גת (18602-09-12) ולבית משפט השלום בבאר-שבע (51662-06-12), בגין האירוע בו נפגעו לטענתם מן הנפל. בתביעות אלה נטען, כי מדובר בתביעת קטין וכי הורי התובעים לא פעלו לטובתם. עוד נטען, כי ב"כ התובעים התרשל בייצוגם, עת הסכים לסלק את התביעה בסכום כה נמוך, וזאת שעה שבגין תאונות דומות נפסקו סכומים גבוהים יותר.

המדינה עתרה לסילוק על הסף של התביעות הנ"ל בטענה כי בין הצדדים הושגה פשרה כספית אשר לא הוצגה במכוון לבית המשפט וכי עובדה זו עולה כדי חוסר תום לב בשימוש בהליכי בית משפט וכי מטעמים אלה יש להורות על סילוק התביעה על הסף.

כב' השופט הולצמן, אשר דן בבקשת המדינה, קבע כך:

"הנני סבור שככל שהיה עולה מכתב הסילוקים על פניו כי נחתם על ידי מי מהורי התובעים, וזאת על פי הפרטים שהודפסו עליו על ידי הנתבעת לא היה מנוס אלא להורות על דחיית התביעה.

עם זאת לאור הפגם הצורני שנפל בכתב הסילוקין, הנני סבור שיש מקום להורות על מחיקת התביעה ולא על דחייתה וזאת למקרה שהתובעים יבקש לנקוט בהליך משפטי לגבי נפקותו המשפטי (צ"ל: משפטית – י.ל) של כתב הסילוקין...". (ההדגשה שלי – י.ל).

התובע הגיש בהסתמך על החלטה זו את כתב התביעה דנן ובו הוא עותר ליתן לו פסק דין הצהרתי ולפיו כתב הסילוקין מתייחס לאחיו בלבד ולחילופין כי כתב הסילוקין בטל.

עוד מבקש התובע בתביעתו, כי המדינה תפצה אותו על הנזקים שנגרמו לו.