ת"א 47335-03-14 גרינברג נ' המרכז הרפואי רבין ואח'

לאחר עיון במסמכים שבתיק התובענה, ובכלל זה בחוות-הדעת ובתחשיבי הנזק על נספחיהם, מוצע לצדדים לסיים התביעה בתשלום סכום של 1,250,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ועלויות חוות-הדעת.

סוגיית האחריות מעוררת שאלות מספר (וזאת גם לאחר עיון בחוות-דעתו של פרופ' הלפרן, שהוגשה ללא הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה ומבלי שלנתבעת ניתנה האפשרות להגיב לה באמצעות חוות-דעת נגדית מטעמה, כך שסדר הגשת חוות-הדעת התחלף, משום מה). בין אלה ניתן לציין את השאלה מה המידע שנמסר בקופת חולים אודות התחלואה המשפחתית, ועד כמה היה הדבר מביא לשינוי באבחנה לנוכח העובדה כי בדיקת האק"ג שבוצעה באותה עת לא פוענחה כלא תקינה; אם הפענוח של בדיקת האק"ג בחדר המיון היה בגדר טעות או בגדר פענוח רשלני (נראה לכאורה כי בסוגיה זו קיימים חילוקי דעות אף בין פרופ' גוטליב, שהסתפק באמירה כי מדובר ב"טעות" לבין פרופ' הלפרן הטוען כי די "במבט מהיר" בתרשים כדי לאבחן כראוי); האם האבחון בשלב הראשון בבית החולים היה סביר בנסיבות העניין; מה המשמעות של האיחור עד לאבחון כתוצאה מהממצא בשעה 04:09, ומה הנזק שנגרם עד לאותה עת; האם התנהלו הרופאים כראוי ממועד זה ועד לביצוע הצנתור; ומה היו סיכויי ההחלמה של התובע קודם למהלך כולו, ועד כמה אבדו בכל שלב משלבי הארוע (אם יקבע כי רק חלק מהטיפול הוא רשלני).

לא למותר לציין כי מומחי הנתבעים לא התייחסו לשאלת חלוף הזמן מאז נמצא הממצא הלא תקין בבדיקת הטרופונין בשעה 04:09 ועד לכניסה לחדר הצינתור בשעה 07:10. פרופ' גוטליב טוען במפורש לכלל טיפולי לפיו יש להגיע לפתיחת עורק בתוך 90 דקות מהיציאה מבית החולה (עמ' 6 לחוות הדעת). לטענה זו לא נמצא מענה בחוות-דעתו של ד"ר אשרוב.

ההצעה מהווה, מטבע הדברים, שקלול של הנזק שנגרם לתובע מול השאלות הנוגעות לעצם הטלת האחריות או לאובדן סיכויי ההחלמה, תוך מתן משקל גם לתשתית העובדתית הנוכחית שהונחה בנוגע לשאלת הטלת האחריות בכל שלב זה או אחר משלבי הטיפול.

אשר לנזק: מהתלושים עולה כי התובע לא הפסיק לעבוד ואף השביח את שכרו באופן משמעותי. מחוות הדעת לא עולה כי קיימות מגבלות בפעולות היומיום של התובע, להבדיל מפעולות המצריכות מאמץ פיזי. לכל אלה ניתן משקל מתאים בעת ביצוע חישוב הפיצויים.

במסגרת ההצעה ניתן ביטוי מסויים לאפשרות כי התובע יצטרך לבצע בעתיד ניתוח להשתלת לב (האפשרות כי ייאלץ לבצע ניתוח מעין זה שנויה במחלוקת בין המומחים, ונראה כי אף לא אחד מהם יוכל לנבא באופן מושכל אם ומתי יתעורר, חלילה, צורך מעין זה). ניתן לחלופין להגיע להסכמה להפחתה מסויימת מסכום הפיצוי ולפיצול סעדים, תוך הסכמה כי אם חלילה יווצר צורך בניתוח יממנו הנתבעים את הניתוח על הכרוך בו. אף אם הסכמה זו אינה מביאה לכאורה לידי ביטוי את סוגיית האחריות, הרי שנראה שלעניין זה ניתן משקל לנוכח טיבו המסופק של הצורך המדובר.