ת"א 4721-08 ע' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א

בקשה לביטול החלטה מיום 27.12.12, המורה על מחיקת התביעה מחוסר מעש.

1.עניינה של התביעה בנזקי גוף שנגרמו למבקש בתאונות דרכים מיום 11.2.07 ומיום 15.12.08, אשר הוכרו על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונות עבודה. בהחלטה מיום 21.6.11 מונה פרופ' מיכאל סודרי כמומחה מטעם בית-המשפט בתחום האורתופדיה. בהתאם לחוות דעתו של המומחה, נותרה למבקש נכות אורתופדית צמיתה משוקללת בשיעור של 14.5% כתוצאה מהתאונות הנדונות.

2.בהחלטה מיום 29.12.11 הורה בית-המשפט, כי המבקש יגיש תחשיב נזק מטעמו בתוך 20 יום וביום 30.1.12, משלא הוגש תחשיב הנזק או כל בקשה או הודעה אחרת בעניין, הורה בית-המשפט על מחיקת התביעה מחוסר מעש.

3.המבקש הגיש בקשה בהסכמה לביטול ההחלטה בדבר מחיקת התביעה מחוסר מעש וביום 13.2.12 נעתר בית-המשפט לבקשה והורה על ביטול ההחלטה, תוך שנקבע, כי תחשיבי הנזק יוגשו עד ליום 1.5.12. בהמשך, עתר המבקש למתן ארכה להגשת תחשיב הנזק מטעמו וביום 17.8.12 ניתנה ארכה כמבוקש עד ליום 3.9.12. בהחלטה מיום 24.10.12 ומשטרם הוגש תחשיב הנזק מטעם המבקש, נקבע, כי התחשיב יוגש עד ליום 21.11.12, שאם לא כן התביעה תימחק מחוסר מעש.

4.ביום 27.12.12, בחלוף הארכות שניתנו בידי המבקש ומשהמבקש טרם הגיש תחשיב נזק מטעמו, הורה בית-המשפט בשנית על מחיקת התביעה מחוסר מעש (להלן: "החלטה").

5.כעת, בחלוף כשנה ועשרה חודשים ממועד מתן ההחלטה, עותר המבקש לביטולה. לטענתו, נבצר ממנו להגיש תחשיב הנזק במועד, שעה שבאת כוחו שהתה בחופשת לידה אותה העת. עוד לטענתו, במהלך התקופה שחלפה ממועד ההחלטה המורה על מחיקת ההליך, הוא נבדק על ידי שתי ועדות של המוסד לביטוח לאומי וממילא לא זנח תביעתו.

6.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין בבקשה נימוקים של ממש לביטול ההחלטה בדבר מחיקה מחוסר מעש. כן מוסיפה המשיבה, כי ככל שמטרת הבקשה היא לחסוך אגרה בהגשת תביעה חדשה, אזי היא תסכים לביטול המחיקה כאמור, כל אימת שקביעת המוסד לביטוח לאומי בעניין נכותו של המבקש היא אשר תחייב כקביעה על-פי דין, לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, זאת להבדיל מקביעת המומחה מטעם בית-המשפט.

7.בתשובה לתגובת המשיבה, מוסיף המבקש וטוען, כי אין מדובר בנטישה מודעת של ההליכים וכאמור, קיים הסבר המניח את הדעת למחדלו באי הגשת התחשיב מטעמו; סיכויי ההליך טובים, שעה שהמומחה מטעם בית-המשפט קבע, כי נותרה לו נכות צמיתה אורתופדית משוקללת בשיעור של 14.5% כתוצאה מהתאונות והמשיבה כלל לא הסתמכה על ההחלטה המורה על מחיקת התביעה. המבקש צירף לתשובתו תצהיר באת כוחו, התומך בבקשתו.

8.בהתאם להחלטת בית-המשפט מיום 14.12.14, המציא המבקש מסמכי המוסד לביטוח לאומי, לפיהם לא נותרה לו נכות יציבה כתוצאה מהתאונות הנדונות והודיע, כי הגיש ערעור על קביעת המוסד לביטוח לאומי כאמור (העתק המסמכים במוסד לביטוח לאומי הוגש ביום 18.12.14).

9.בהתייחס למסמכי המוסד לביטוח לאומי, שבה המשיבה וחזרה על תגובתה לבקשה, תוך שהוסיפה, כי עיון במסמכים אלה מעלה העדר קשר בין פניית המבקש לקביעת נכותו במוסד לביטוח לאומי לבין התביעה הנדונה, שכן פנייה ראשונה למוסד לביטוח לאומי נעשתה כעשרה חודשים לאחר ההחלטה בדבר מחיקת התביעה מחוסר מעש; מעולם לא הוזכר בפני בית-המשפט, טרם מתן ההחלטה בדבר מחיקה מחוסר מעש, כי בכוונת המבקש למצות זכויותיו במוסד לביטוח לאומי וכי היעתרות לבקשה תפגע בזכויותיה שלא בצדק.