ת"א 47202-05-16

עניינה של החלטה זו בבקשה למתן צווי מניעה זמניים שהוגשה על ידי המבקשים.

הבקשה נסובה על מקרקעין הנמצאים בגוש 30280, בשכונת בית צפאפא בירושלים. ככל שניתן להבין, המקרקעין היו רשומים בתחילה כחלקה אחת שמספרה 35, אשר הייתה רשומה על שמו של חוסין יוסף עותמאן. לימים המקרקעין פוצלו לשתיים: חלקה 141 אשר שטחה 1,714 מ"ר שנותרה רשומה בבעלות חוסין יוסף עותמאן; וחלקה 142 אשר שטחה 49 מ"ר, שהועברה לבעלות עיריית ירושלים, ואשר ייעודה לשמש דרך.

הבקשה הוגשה על ידי מי שמכונים "יורשי המנוח חוסין יוסף עותמאן", וזאת "באמצעות מר ח'ורחה עותמאן מצ'ילה". המנוח חוסין יוסף עותמאן יכונה: "המנוח", ומר ח'ורחה עותמאן יכונה "המבקש". להלן תובא תמצית טענתו.

המבקש טוען, כי הוא נינו של המנוח, שהיה במקור תושב בית צפאפא שהיגר לצ'ילה לפני כ-100 שנים. לטענת המבקש, המנוח היה הבעלים של המקרקעין מושא דיוננו. למנוח היו שישה ילדים אשר בינתיים גם הם הלכו לעולמם. ואלו הם: סלים; אלימה; אברהם; יולית; מרים; ופייסל. על פי הטענה, עם פטירתו של המנוח עברו הזכויות במקרקעין לששת ילדיו, ועם פטירת הילדים, עברו הזכויות ליורשיהם. המבקש, אשר נולד בצ'ילה בשנת 1967, הוא הנכד של הבת אלימה והנין של המנוח, ומכאן טענתו שיש לו זכויות במקרקעין. זאת ביחד עם עוד כ-25 יורשים.

כפי שצוין, ששת ילדיו של המנוח הלכו לעולמם. האחרון שנותר בחיים ונפטר רק לפני כשנה, היה פייסל. לטענת המבקש, לאחר שחמשת אחיו של פייסל נפטרו, הוא מכר את מלוא הזכויות במקרקעין לאחרים, תוך התעלמות מהזכויות שהיו לחמשת אחיו ולמרות שידע שהייתה לו רק שישית מהזכויות במקרקעין. לפי הטענה, מדובר במעשה מרמה והונאה שנעשה ביוזמת שניים מבני המשפחה המורחבת, נוהא וג'אזי, אשר בינתיים גם הוא הלך לעולמו. לטענת המבקש, כאשר הדבר התגלה, פייסל הסביר כי הוא הולך שולל על ידי אחרים.

לטענת המבקש, מבחינה פורמאלית המקרקעין נמכרו על ידי פייסל למשיב 1, אלא שמשיב זה היה "איש קש". בהמשך, המקרקעין פוצלו לשלושה חלקים ונמכרו למשיב 2, למשיב 3, ולמשיבים 4 ו-5.

מעדות המבקש עולה, כי הפרשה המתוארת התגלתה לו בשנת 2011, היינו לפני כ-5 שנים. בשנת 2013, הוא פנה לבית משפט השלום בירושלים והגיש בקשה למתן סעדים זמניים (ת.א. 2360-03-13). מפרוטוקול הדיונים באותה בקשה שהתקיימו בחודש מרץ 2013 עולה, כי המבקש מחק את הבקשה שהגיש מתוך תקווה שיעלה בידו להגיע בתוך 90 ימים להסכמות עם המשיבים, או עם מי מהם, ותוך שמירת זכותו להגיש בקשה חדשה אם הדבר לא יעלה בידו. המשא ומתן, ככל שהתקיים, לא עלה יפה, וחרף עובדה זו המבקש לא הגיש בקשה חדשה למתן סעדים זמניים, אלא כעבור למעלה משלוש שנים, היא הבקשה שלפניי, שהינה מהדורה חדשה של הבקשה הקודמת.

הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 23.5.16 והיא נקבע לדיון במעמד הצדדים ליום 27.5.16. ב"כ המבקש מסר בדיון שהתקיים ביום 27.5.16 כי הוא המציא את הבקשה לכל המשיבים, ואולם במועד הדיון התייצב רק ב"כ משיב 2. לדיון התייצב גם המבקש שהגיע לארץ במיוחד מצ'ילה לצורך נקיטת הליכים בפרשה זו, והוא נחקר על ידי ב"כ משיב 2. שעות ספורות לאחר שסיים את עדותו, יצא המבקש את הארץ בדרכו חזרה לביתו.