ת"א 4720-07-14 אבו איסמאעיל ואח' נ' פרקליטות מחוז צפון

בהחלטתי מיום 22.2.17 קבעתי, כי יש להעריך את שווי המקרקעין ובהתאמה את פיצוי ההפקעה בהתחשב בפוטנציאל הבנייה שהיה למקרקעין במועד ההפקעה. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לשווי דונם חקלאי. המומחית מטעם בית משפט לא התייחסה בחוות דעתה לשוויו של דונם לבנייה. בנסיבות אלו, התבקשה השלמה של חוות הדעת בסוגיה זו בלבד.

ביום 6.4.17 התקבלה חוות דעתה המשלימה של השמאית בעקבות החלטתי מיום 22.2.17.

בהחלטה מיום 9.4.17 אפשרתי לצדדים להגיש טיעונים משלימים ככל שיש כאלו בעקבות חוות הדעת המשלימה.

ביום 19.4.17 הודיע ב"כ התובעים, כי אין לו התנגדות לפסיקת הפיצויים על פי חוות הדעת המשלימה.

הנתבעת אף היא הודיעה, כי אין לה טיעונים נוספים מעבר לנטען על ידה בסיכומים שהגישה עובר להחלטתי מיום 22.2.17.

אי לכך ובהמשך להחלטתי מיום 22.2.17 המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה, אני מאמצת את חוות דעתה של השמאית מטעם בית משפט וקובעת, כי הפיצוי יהיה בהתאם לאמור בחוות דעתה, עד מחצית שנת 2015 מועד מתן פסק הדין החלקי.

מסכום הפיצוי יש להפחית את הסכומים ששילמה הנתבעת במסגרת ההסדר אליו הגיעו הצדדים. סכום הפיצוי הינו כאמור עד ליום 3.6.15 מועד מתן פסק הדין החלקי והחל ממועד זה יש להוסיף לסכום שטרם שולם הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

בנוסף, לאחר שלקחתי בחשבון את סכום הפיצוי, את מידת ההשקעה שהייתה בתיק, לרבות מספר הישיבות שהתקיימו בתיק ואת העובדה שלא נוהלו הוכחות בתיק וכן שהנתבעת שילמה את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת, מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 200,000 ₪.

בנוסף, תישא הנתבעת בהחזר ההוצאות שהיו לתובעים בגין שכר טרחת השמאי מטעמם וכן חלקם בשכר טרחת השמאית מטעם בית משפט וזאת כנגד המצאת קבלות. הנתבעת אף תשפה את התובעים בגין אגרת בית משפט ששילמו.