ת"א 47189-08-11 שמילוב ואח' נ' אחים אוזן חברה לבניה בע"מ

1. ביום 6.7.14 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו הושגה הסכמה, לפיה תשלם הנתבעת לתובעים סך של 59,354 ₪ בהתאם לחוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש, וזאת בגין הליקויים המפורטים בה. מעבר לכך הוסכם, כי בכל הנוגע לפיצוי בגין עוגמת הנפש, שכ"ט עו"ד והוצאות, יגישו הצדדים סיכום טענותיהם, בצירוף אסמכתאות, ולאחר מכן יינתן פס"ד משלים בעניין הרכיבים הנ"ל. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין חלקי, באותו מועד.

לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם כאמור, להלן פסק הדין המשלים.

2. בכתב התביעה עתרו התובעים לפצותם בסך 25,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, כתוצאה מן הליקויים שהתגלו בדירה, מהם סבלו תקופה ממושכת.

במסגרת הדיון שהתקיים, ציין התובע והדגיש, את הקשיים בהם נתקלו התובעים, ואת מסכת קורותיהם כתוצאה מן הליקויים, הן מבחינת הצורך להתמודד עם הליקויים שפגעו באיכות חייהם, והן מבחינת הצורך לאפשר תיקונים חוזרים ונשנים, ללא הועיל.

ב"כ התובעים טען בסיכומיו, כי נזקי הרטיבות מהווים עילה לפיצוי משמעותי, בהיותם ליקויים הפוגעים משמעותית באיכות החיים. לסיכומיו צירף פסיקה עניפה ביחס לסדר הגודל הרווח בפסיקה, בעניין פסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש, בתביעות שעניינן דומה. עוד ציין, כי מדובר בליקויים שהתובעים נאלצים להתמודד עימם שנים רבות, בהיותם הורים לתינוק, וכן נאלצים הם להתמודד עם תיקונים המבוצעים בדירתם שוב ושוב, על כל אי הנעימות הכרוכה בכך.

לטענתו, נוכח הסכום שנקבע בחוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש, יש להסיק כי מדובר בתביעה מוצדקת ומבוססת. כמו כן טען, כי ע"פ חוו"ד של המומחה, נדרשים 14 יום על מנת לבצע התיקונים.

3. הנתבעת טענה מנגד, כי לא חסכה מאמצים, במטרה לפתור את הליקויים שהופיעו בדירת התובעים, אליה נשלחו צוותים מטעמה מס' רב של פעמים, ואף קבלנים חיצוניים, שהנתבעת נשאה בעלות שכרם. לטענתה, התובעים לא יצאו מגדרם לשתף פעולה באופן מלא, עם צוותי התיקון, והקשו על תיאום מועדים להשלמת התיקונים. בסופו של דבר, תוך כדי ניסיון להשלים את ביצוע התיקונים, הוגשה התביעה מצד התובעים.

ב"כ הנתבעת ציינה עוד, כי הנתבעת לא היתה הגורם שבנה בפועל את הדירה נשוא התביעה, אלא נכנסה בנעלי קבלן שנקלע לחדלות פרעון. למרות זאת, נטלה אחריות על הליקויים, ועשתה מאמצים רבים לבצע תיקונים. לסיכומיה, צירפה אף היא פסיקה, והדגישה את הפער בין חוו"ד שהוגשו מטעם התובעים, לבין חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, כשהמומחה דחה בחוו"ד חלק ניכר מטענות התובעים, וביקשה ללמוד מפער זה כי מדבר בתביעה מוגזמת.

4. מעיון בפסיקה שהובאה ע"י ב"כ הצדדים המלומדים, כמו גם בפסקי דין נוספים, עולה, כי ככלל, פסיקת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני מסורה לשיקול דעתו של ביהמ"ש, ולמעשה, תלויה בכל מקרה על פי נסיבותיו. השיקולים אשר יילקחו בחשבון הינם, בין היתר, אופי הליקויים, משך הזמן שבו נאלצו התובעים להתמודד עם הליקויים, פרק הזמן הנדרש לשם ביצוע התיקונים, התנהלות הנתבעת וכיוצ"ב. כמו כן, לא תמיד יתקיים קשר ישיר בין סכום הפיצוי בגין הליקויים, לבין סכום הפיצוי בגין עוגמת הנפש, שכן ישנם ליקויים הניתנים לתיקון בעלות נמוכה, אולם גורמים לדייר לסבל ועוגמת נפש רבה, ואף תהליך תיקונם כרוך באי נעימות רבה (השווה: ע"א 611/89 דרוקר זכריה נ' ויקטור נחמיאס פ"ד מו(2) 60, ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח בע"מ, (פורסם במאגרים), ת"א (שלום ת.א.) 33958-11-10 ברי איצקין ואח' נ' רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ (פורסם במאגרים), פסק דינו של כב' השופט דלוגין מיום 28.8.13).

5. בענייננו, התובעים צירפו לכתב תביעתם שתי חוו"ד: האחת מטעם חברת טרמינל, על סך 97,066 ₪, והשניה מטעם מר גדליה רון, על סך 105,500 ₪. לאחר הפחתת החלקים החופפים בין חוות הדעת, עמדה התביעה על סך של 151,511 ₪.