נגר נ' בן מויאל

בקשה לסילוק התביעה על הסף, ולחלופין לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, ולהלן אנמק החלטתי בקצרה.

בקליפת אגוז, התובע והנתבע הם גיסים שהיו בעבר שותפים בחברת קומפרטס בע"מ (להלן: החברה), בחלקים שווים. לימים, עלו היחסים ביניהם על שרטון, והתובע מכר את חלקו בחברה לאחר (שיכונה להלן לשם הנוחות: תומר, אף כי מי שרכש את מניות החברה היא חברה בבעלותו). לימים, התגלעו מחלוקות גם בין הנתבע לתומר, סביב השליטה בחברה, והוכנס משקיע שלישי לחברה (שיכונה להלן, לשם הנוחות: שחר, אף כי גם הוא מחזיק במניות החברה באמצעות חברה בבעלותו), אשר רכש חלקים מחלקיהם של הנתבע ושל תומר, כך שכל אחד מהשלושה מחזיק כיום בשליש ממניות החברה. אין חולק, כי התובע אינו מחזיק עוד במניות החברה, ולטענת הנתבע הוא אף פתח עסק מתחרה ופוגע בחברה. עוד אין חולק, כי בבעלות הנתבע עסקים נוספים.

לצדדים טענות קשות זה כלפי זה ביחס לאופן שבו התנהלו בתקופה שבה היו שותפים ואף לאחר מכן, אולם לצורך הכרעת הבקשה שלפניי אין צורך להידרש לפרטי אותן טענות.

במסגרת כתב התביעה נטען, בתמצית, כי בתקופה בה היו הצדדים שותפים פעל הנתבע לטובתו האישית בלבד ובניגוד לטובת החברה, ולטענת התובע "הפך הנתבע (את החברה) לאט לאט ובאופן שיטתי למכבסת הכספים שלו, ומעיין 'פרה חולבת' ממנה יוכל הנתבע למשוך מזומנים לצורך הפעלת עסקיו", ויצר לעצמו חוב אישי כלפי החברה בידיעה כי אינו מתכוון להשיבו (סעיפים 5-6 לכתב התביעה). התובע טען, כי הנתבע עשה בחברה כרצונו ובעצם גנב מחשבונות החברה ומחלקו של התובע בזכויותיו בחברה (סעיף 18 לכתב התביעה). התובע עתר לחיוב הנתבע בפיצוי בסך 500,000 ₪ לצרכי אגרה.

במסגרת הבקשה לסילוק על הסף טען הנתבע להעדר עילה ו/או יריבות – שעה שגם אם כל האמור בכתב התביעה הוא אמת לאמיתה, אין בכך כדי להקים סעד לתובע אלא – לכל היותר – לחברה, אשר התובע כבר אינו חלק ממנה זה מכבר. עוד טען הנתבע לשיהוי ולחוסר תום לב, בין היתר בהסתרת קיומם של הליכים מקבילים שנקטו החברה ו/או תומר ושחר נגד הנתבע, אשר התובע ניסה להיות חלק מהם וסורב.

לחלופין, טען הנתבע, כי יש לעכב את ההליך עד להכרעה בתיק המקביל המתנהל בבית המשפט המחוזי במסגרתו נתבע ע"י החברה ו/או תומר ושחר – בגין אותן עילות עצמן.

אין לכחד, כי ניסוחו של כתב התביעה מעלה קשיים ניכרים, כפי שאף ניסה בית משפט זה לשקף לתובע במהלך הדיון שהתקיים, כמפורט בפרוטוקול הדיון, ואף הציע לתובע לשקול אם הוא עומד על התביעה במתכונתה. בין היתר, קשה להבין מכתב התביעה, מהו הנזק שנגרם לתובע (להבדיל מן הנזק שנגרם – עפ"י הטענה – לחברה), וכל שכן שלא ניתן להבין, ולו בדוחק, כיצד הגיע התובע לסכום הנתבע.