ת"א 47121-10-12

1.כללי 

פסק דין בתביעה למתן צו מניעה קבוע שנועד, כלשון כותרת התביעה לכך – "שיימנע מהמשיב להיכנס לשטח שהוא חלקת קרקע הנמצאת בשכונת ראס אל עמוד בירושלים... ועליה נטועים עצי זית". שטח החלקה שאותה כינו הצדדים, ואולי בצדק, כ"חלקת המריבה" – כ- 1.2 דונם ועליה נטועים עצי זית, כנראה, בין 20 ל – 30.

כהערה שיש בה כדי להקדים במעט את המשך הדברים יוטעם כבר בשלב זה, שסעדים שקיבלו במהלך הדיון ביטוי, לעתים, לפחות, במשתמע, אינם מהווים כלל חלק מתיק זה, אף לא כסעדים חלופיים: לא נתבקש כלל בית המשפט להורות לנתבע סעד פוזיטיבי כגון מתן אפשרות לתובע לעשות שימוש בחלקה ו/או למסוק שם זיתים, ומעבר לכך לא נתבקש כלל בית המשפט לפסיקה בדבר זכויות מהותיות בחלקה של מי מבין בעלי הדין, נושא שאף אינו בסמכותו של בית משפט זה. הסעד היחיד שנתבקש – מניעתי, וכאמור לעיל.

2.הצדדים להליך והחלקה 

א. כאמור בסעיף 5 לכתב התביעה, מקור הזכויות בחלקה, בירושת סבי בעלי הדין, המנוח, מוסא סולימן עוויס.

ב. עם פטירתו, ירשו את זכויותיו בחלקה ילדיו, אביהם של בעלי הדין, ואחים נוספים. בכללם, גם העד אסעאד עוויס, אחד מאחיו של אבות בעלי הדין, שניכר ששואף הוא למעמד נייטראלי, ושהיה בעדותו כדי לתרום להבנת הסכסוך.

ג. כל אחד מבעלי הדין ירש את זכויותיו מאביו, ואולם, בד בבד, אגב ירושה זאת, זכו בזכויות גם אחרים שאינם צד להליך זה. ביתו של התובע – סמוך לחלקת המריבה, ואולם, ביתו והחלקה שעליה נבנה, מחוץ למחלוקת במסגרת הליך זה.