ת"א 47078-02-13 עירית שפרעם נ' עכאוי ואח'

לפני תביעה כספית.

התובעת היא רשות מקומית והנתבע היה בכל הזמנים הרלבנטיים לתובענה זו מחזיק בנכס הידוע כגוש 10280 חלקה 16 המצוי בתחומיה של התובעת ובאחריותה. לטענת התובעת, קיבל הנתבע מהתובעת שירותים שונים, עליהם חויב הנתבע בהתאם לסמכותה של התובעת על פי חוק. אלא שהנתבע, לטענת התובעת, לא פרע את חיוביו וסך חובו אשר לא התיישן הגיע ל 36,884 ₪. מכאן תביעת התובעת אשר לפני.

הנתבע טען כי החל משנת 2000 הוא השכיר את הנכס לשוכרים אשר מתגוררים בו עד היום והוא עצמו מתגורר בעיר טמרה כבר מאז 1975. עוד טען הנתבע כי הוא פנה אל התובעת כבר בשנת 2000 והגיש את הסכם השכירות ומשכך היה על התובעת להעביר את תשלומי הארנונה על שם השוכרים. לטענתו, התיישנה התובענה כנגדו והשיהוי בהגשתה גורם לו נזק ראייתי שכן אין ברשותו מסמכים המתייחסים לתקופה הרלבנטית, כאמור החל משנת 2000. לפיכך עתר הנתבע לדחיית התובענה כנגדו.

דיון:

גובה החוב:

מטעמה של התובעת העיד העד מר עלי חאמד – פקח כללי וגובה ראשי אצל התובעת. מר חאמד צירף לתצהיר עדותו הראשית את דו"ח מצב חשבונו של הנתבע אצל התובעת. מצב החשבון הוא ביתרת חובה של 165,014 ₪ ובשל כך אף הוגשה התביעה בתחילה על מלוא סכום החוב. אלא שכעולה מעדותו של מר חאמד, הדו"ח באשר לשנת 2005, אשר ממנה ולעבר התיישנו החובות הנתבעים במסגרת תובענה זו , כולל בחובו אף סיכום חובות מהעבר (ראה נספח א' לת/1). משכך הציגה התובעת דו"חות מפורטים משנת 2000 ועד לשנת 2014 (נספח ב' לת/1) מהם ניתן ללמוד מהו החוב אשר לא התיישן. זאת ועוד, עולה כי את החוב על הנכס נשוא התובענה החל משנת 2007 ואילך, הסדירו ה"ה אבו חארב מאגד וסומיה ושילמו ע"ח החובות החלים על הנכס סך של 10,255 ₪ (ראה ת/2). משכך בקיזוז התשלום האמור וכן החובות אשר התיישנו עומד חובו של הנתבע ע"ס של 36,884 ₪. התובעת הוכיחה קיומו של חוב זה באמצעות רישומיה באמצעות מחשב הגביה ודינם כדין רשומה מוסדית לאור עדותו של העד מר חאמד באשר לאופן שבו נשמר המידע והעובדה כי לא ניתן לשנות בו נתונים ידנית אלא אך ורק להפיק מתוכו דו"חות. ס. 35 לפקודת הראיות מגדיר מהי רשומה מוסדית וס. 36 לפקודת הראיות קובע כי זו תהא קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי בהתקיים התנאים הנקובים בסעיף. הנתבע טען לעניין זה טענות בעלמא תוך שהוא תולה יהבו בעובדה כי מעדות מר עלי חאמד עולה שישנם שני בעלי גישה למחשב התובעת, הוא ומר סועאד – מנהל מח' גביה. אלא שעובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה ממשקלם של הדו"חות אשר הציגה התובעת באשר לחובו של הנתבע וכל טענותיו כי התובענה התיישנה, נסתתמו כאשר התובעת בסיכומיה הבהירה מהו החוב הנתבע, ללא חלקיו אשר התיישנו ובניכוי מה ששולם בידי המחזיקים בנכס ב 2010, בגין החוב החל משנת 2007, בה החלו לטענתם להחזיק במושכר. מעדות זו עולה כי נעשה רישום תקין במהלך ניהול רגיל של החובות ואיסוף הנתונים מעידים על תוכנם של החובות. הרשומות מופקות ממחשב התובעת ולא ניתן לשבש את הרישום ולהתערב בו באופן ידני, כפי שהעיד מנהל הגביה מר חאמד. משכך, הוכח לפני גובה חובו של הנתבע באמצעות הרשומות של התובעת.

הנתבע טען לעניין הליכי הגביה המינהליים, כי לא הוכח שאכן ננקטו כנגדו ואף משכך התיישן חובו, אך התנגד להגשת המסמכים המפרטים באלו הליכים נקטה התובעת (ראה עמ' 5 שורות 6-9 לפרוטוקול), אף שבתדפיסי פירוט חובותיו של הנתבע מפורטים בפירוש חיובים בגין גביה. יחד עם זאת לא התערער מעמדם של פירוט החובות כרשומה מוסדית בידי הנתבע והנתבע לא חלק על תוכנם ויודגש כי מעולם אף לא הגיש השגה בגינם בפני הערכאה המתאימה. באותם תדפיסים מופיעים דמי גביה ומשכך מעיד הדבר כי ננקטו כנגדו הליכי גביה. גם העד מטעמה של התובעת העיד על כך "אתה טוען כי אתה ביקרת בדירה של הנתבע? ת. כן" (ראה עמ' 5 שורות 16-17 לפרוטוקול).

עיקר טענת הנתבע כי בנכס החזיקו בכל השנים הרלבנטיות שוכרים והוא עצמו אינו מתגורר מאז שנת 1975 בשפרעם, כי אם גר בטמרה. הנתבע הרחיב בסיכומיו באשר לשאלת ידיעתה של התובעת על המחזיקים בנכס ומיהו אשר נתן את ההודעה בדבר החזקה בנכס לתובעת בשנת 2010. הדבר אינו מעלה ואינו מוריד באשר התובעת עצמה היא אשר הציגה הודעה בדבר הסדר חוב של המחזיקים בשנת 2010 , כאשר החוב שהוסדר הוא בגין מיסים משנת 2007. מועד הידיעה ב 2010 איננו רלבנטי איפה משהוסדר חוב החל משנת 2007 וניתנה הודעת המחזיקים כי הם היו בנכס משנת 2007.

כבר נקבע לא אחת כי החיוב בארנונה מוטל על המחזיק שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס באופן יחסי. בהתאם לסעיפים 325-326 לפקודת העיריות מוטל החיוב על המחזיק אשר לא נתן הודעה בכתב בדבר חילופי מחזיקים בנכס. ראה בעניין זה בבר"מ 867/06 מנהלת הארנונה חיפה נ. דור אנרגיה (1988) בע"מ (פורסם בנבו). המחזיק היוצא עשוי להיות פטור מתשלום הארנונה אף אם לא מסר הודעה כלל ובתנאי שלמחלקה הספציפית (גביה או ארנונה) ברשות המקומית הייתה ידיעה בפועל אודות חדילת החזקתו, למן המועד שבו הייתה קנויה אותה ידיעה שבפועל.

ראה עע"מ 2611/08 שאול בנימין נ. עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

הנתבע הציג הסכם שכירות עם דאוד מאג'ד ועם אבו חרב סמיה החל מ 7/2000, ברם לא המציא כל אסמכתא כי עדכן בכך את התובעת. יתרה מכך, הנתבע נשאל על כך והודה בחקירתו כי פנה אל ה"ה מאג'ד ואבו חרב והללו הסדירו את חובם החל משנת 2007. הנתבע לא טרח להסביר מתי הייתה פניה זו ולהיפך השתדל לערפל את לוח הזמנים במכוון בעדותו. באם אכן התגוררו ה"ה מאג'ד ואבו חרב בנכס מאז שנת 2000 לא ברור מדוע לא עמד הנתבע על כך כי יפרעו חובם החל מאותו המועד או לכל הפחות פעל כנגדם משפטית במסגרת תובענה זו. שתיקתו של הנתבע לעניין זה מדברת בעד עצמה וראה הדברים אשר אמר בחקירתו לפני בית המשפט "ש. האם תבעת את השוכרים על החזקת הנכס, אם לא משלם השוכר , אתה צריך לשלם , ברגע שהם לא שלמו, אתה תבעת אותם שאתה רוצה לקבל את הכסף חזרה ? ת. אני דיברתי איתם, אני ניגשתי אישית אצלו והוא סידר את החוב לפני כמה חודשים" (ראה עמ' 10 שורות 25-27 לפרוטוקול). כך או אחרת לא הודיע הנתבע לתובעת על המחזיקים המצויים בנכס והחבות הייתה ונותרה על כתפיו עד אשר הגיעו המחזיקים ב 2010 ועדכנו את התובעת בדבר החזקתם בנכס מאז 2007.

משכך יש לדחות את טענת הנתבע כי החוב שלא התיישן עד לשנת 2007 , אינו חל עליו.