ת"א 47059-11-12 עיסא נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

1.לפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע, אשר תביעתו נדחתה, בהוצאותיה בגין ניהול ההליך.

2.תחילתו של הליך בכתב תביעה אשר הוגש ביום 25.11.2012 ועל פיו טען התובע כי ביום 2.7.2010 נפגע בתאונת דרכים מסוג "פגע וברח".

3.הנתבעת הכחישה את חבותה למן הרגע שהוגש כתב ההגנה מטעמה.

4.התובע עמד על ניהול ההליך ודבק בגרסתו כי התאונה אירעה וכי הוא נפגע בנסיבות המתוארות בכתב התביעה.

לא למותר לציין כי מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע כי נכותו בגין התאונה הנטענת עומדת על שיעור של 30%.

5.אשר על כן נקבע התיק לשמיעת ראיות.

6.ביום 21.12.2014 נחקרו התובע ועדים מטעמו בבית המשפט.

7.בסוף חקירת עדי התביעה ונוכח שעלה מן העדויות הגיעו בעלי הדין להסכמה כי התביעה תדחה.

8.הנתבעת עמדה על הוצאותיה ושלחתיה להמציא ראיות טובות יותר לגובה ההוצאות הנטען.

9.אלה צורפו בבקשתה המסודרת ביום 5.1.2015 ממנה עלה כי נגרמו לנתבעת הוצאות בסך של 51,000 ₪ בקרוב.

10.הוצאות אלה כוללות בחובן ובעיקרן שכ"ט עו"ד בסך 29,000 ₪ וכן הוצאות בגין איסוף חומר רפואי, שכ"ט מומחה מטעם בית המשפט, הוצאות חקירה ועוד.

11.התובע השאיר פסיקת גובה ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט תוך שציין כי חסך זמן שיפוטי ניכר עת הסכים לדחיית התביעה.

12.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי כדי המסקנה כי יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, אולם לשם איזון הכף יש גם להתחשב בנכות הקשה שנגרמה על ידי תאונה שעניינה לא הוברר, בשלב בו הסתיים ההליך, בחסכון הזמן השיפוטי ובגורמים נוספים שיפורטו להלן.

13.בעל דין אשר זכה בדין זכאי דרך כלל כי הוצאותיו תפסקנה ואכן זהו הכלל ולשם כך אף נועדה שומת הוצאות כאמור בפרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

14.התקנות אף מביאות כדוגמא שיקולים שיכול בית המשפט לשקול עת הוא בא לשום את הוצאות הצד העותר להוצאות, ובהם הארכת הדיון שלא לצורך או בדרך בו ניהל הצד את ההליך.

15.אין המדובר ברשימה סגורה ולפני בית המשפט יכולים לבוא שיקולים מסוגים שונים העשויים להשפיע על גובה ההוצאות שתפסקנה.

לדידי, במקרם מסוימים כאשר תביעה מסוג זה נדחית בפסק דין מנומק, גובה ההוצאות הנפסקות לטובת הנתבע יכול ויישקף גם מגמה הרתעתית, בעיקר כאשר מדובר בנתבע שהינו גוף ציבורי או ממשלתי.