ח' נ' מועצה מקומית נחף

התובעת ילידת 1987, הגישה תביעה שבגדרה היא עתרה לחייב את הנתבעת לפצותה בגין נזקי הגוף שהוסבו לה בעקבות מעורבותה בתאונה שהתרחשה ביום 9/12/09 (להלן: "התאונה").

כפי שנטען בכתב התביעה וגם בתצהיר התובעת, ביום התאונה ובשעות הצהרים עת התובעת הלכה בדרכה למכולת הנמצאת בכביש הסמוך לביתה, לפתע היא איבדה שווי משקל עקב כך שרגלה נפלה בתוך בור הפעור בכביש. התובעת גם צרפה לכתב התביעה ולתצהירה תמונות המתעדות את הבור הנטען.

בדיון שהתקיים בפני ביום 25/2/16 התובעת התייצבה ומסרה בפני את גרסתה. בדיון זה היא חזרה וציינה אותה הגרסה ובסוף דבריה נמסרה לצדדים הצעתי לסילוק התובענה.

הצדדים לא הגיעו לעמק השווה ולא הוגש הסכם פשרה; יחד עם זאת, בדיון שהתקיים בפני היום שניהם התייצבו ומסרו כי הגיעו לידי הסדר דיוני, לפיו, יינתן פסק דין מנומק בקצרה על יסוד כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו וגם כמובן דברי התובעת בפניי.

לאחר ששמעתי את דברי התובעת בקצרה בפניי, עיינתי בתצהיר ובנספחיו, אני סבור כי התובעת הוכיחה את גרסתה כדרוש במישור האזרחי. דבריה בפני היו מהימנים וגרסתה נתמכת ברשום בתיעוד הרפואי ובין היתר בתעודת המיון מיום 9/12/09, יום התאונה, שבו נרשם מפי התובעת כי נחבלה מנפילה ברחוב. חיזוק למסקנתי זו אני מוצא גם בכך שהנתבעת לא השכילה להציג אף ראיה סותרת גם לא תרחיש אפשרי שונה.

לעניין שאלת האחריות אזכיר, כי מוטלות על הנתבעת חובות חקוקות המחייבות אותה לדאוג לתחזוקה ותקינות הכבישים הנמצאים בשטח שיפוטה, בין היתר הדבר קיבל ביטוי חד וברור בהוראות חוקיות כגון סע' 235 (2-3) וסע' 249 (11) לפקודת העיריות [נוסח חדש] ; לפיהן על הנתבעת להסיר כל מכשול או מפגע מכבישים הנמצאים בשטח שיפוטה. מעיון בתמונות ובהתאם לגרסת התובעת עולה, כי הנתבעת הפרה הוראות אלו ובכך גרמה הן במישור העובדתי וגם המשפטי, לקרות התאונה.