ת"א 46975-06-15

המבקשים עתרו לסעד זמני של מניעת הפעלתו של גן ילדים, בלא היתר כדין והיוצר מטרד לטענתם, בבנין שבו יש להם דירות. צו זמני ניתן בהסכמה ביום 14.7.15. המשיב עותר עתה לביטול הצו או לצמצום היקפו, בטענה כי נשתנו הנסיבות (קרי: הרי שבקשה לעיון חוזר) ולקיום דיון בבקשה.

1. רקע הדברים בתמצית: המבקשים הגישו ביום 22.6.15 בקשה לצו מניעה נוכח התחלת הפעלתו זה מקרוב של גן ילדים בבנין בתל אביב שבו יש להם דירות, בידי שוכר של המשיב, ללא היתר כדין ותוך הקמת מטרד משמעותי נטען. המשיב בתגובתו לא טען כי בידו היתר, אלא כי נקט מהלכים ראשוניים להשגתו. כן טען לגישתה המקלה של עיריית תל אביב בכל הנושא להליך של השגת היתר לשימוש חורג להקמת גן ילדים. בדיון מיום 14.7.15, לאחר שהתחוור למשיב כי במצב דברים שבו אין עדיין היתר כדין להפעלת הגן והמטרד המסוים קיים אזי קצרה הדרך לצו מניעה זמני שיאסור על הפעלת הגן בלא היתר כדין, הגיעו הצדדים להסכמה, שאפשרה למשיב להמשיך ולהפעיל ארעית את הגן בתנאים שונים, אך לא להפעילו בשנת הלימודים המתחילה לאחר חופשת הקיץ, קרי החל מיום 1.9.15. הובהר כי למשיב הזכות לעתור לעיון חוזר במצב במקרה של שינוי נסיבות מהותי ורלבנטי, כאשר ברור שקבלת היתר מהווה שינוי נסיבות שכזה, ותוך שהבהרתי על-פה לעומת זאת כי התקדמות מה בהשגת ההיתר (שלאחריה הביע המשיב את רצונו לעתור לעיון חוזר בצו המוסכם) ספק רב אם תהא משום שינוי נסיבות שכזה.

2.חלף כחודש, והגיעה עת הפגרה. המשיב עותר עתה לעיון חוזר בהחלטה למתן צו ביניים, בהינתן שינוי נסיבות מהותי דיו לשיטתו, והוא: התקדמות בהליכים להשגת ההיתר לשימוש חורג, הנדרש להפעלת הגן בן 24 הילדים שהוא מתכנן. השגת ההיתר, להערכתו, בסוף שנת 2015. ברם הוא וגם הורי הגן חפצים בהמשך פעילות הגן עוד קודם לכן. לחלופין עתר המשיב למתן אפשרות להפעלת הגן במתכונת מצומצמת יותר. המבקשים התנגדו, והמשיב השיב, תוך שעתר אף לקיום דיון בבקשה.

3.מצוקת המשיב, וחשוב מכך – הורים לילדים בגן (ככל שעדיין יש כאלה, שכן הגן אמור היה להיסגר זה מכבר), ברורה. ברם דין הבקשה להידחות. יוער כי אף שבתחילה ביארו השופטים התורנים בפגרה כי כעקרון יש ללבן את הדברים בדיון – אך לא במהלך הפגרה, הרי שמשנצטברו התגובה והתשובה לבקשה לעיון חוזר מתחוור היטב כי אין כל צורך בדיון, שכן אין מחלוקת עובדתית רלבנטית שהיא הנחוצה להכרעה בבקשה דנן. אבהיר בקיצור נמרץ.

4.פורמלית, המסגרת היא של עיון חוזר בצו (תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). השאלה היא אם יש נסיבות – מהותיות ורלבנטיות דיין – שנשתנו מאז ניתן הצו, שיצדיקו את צמצומו או ביטולו. התשובה, בפשטות, היא בשלילה. נכון ליום מתן הצו, היה המשיב במצב שבו הוא מפעיל גן ללא היתר כדין, ונקט פעולות מסוימות (וראשוניות) בקשר עם השגת ההיתר. בחלוף חודש, המצב כמעט זהה: לגן אין היתר לשימוש חורג כדין, והמשיב נקט פעולות מסוימות (מתקדמות מעט יותר) בקשר עם השגת ההיתר. היתר עדיין אין כאמור. מבחינה משפטית, אין הבדל של ממש בין המצב בעת הדיון לבין המצב בעת הגשת הבקשה לעיון חוזר. די בכך להביא לדחיית הבקשה.

5.למעלה מן הצורך, ממילא דין הבקשה להידחות לגופה, אפילו הייתי שב ומעיין בצו (המוסכם) המקורי. לא ארחיב כאן, ואפנה להחלטתי בת"א 15064-07-12 גולוב נ' נגל (24.7.12) מבלי לחזור על כל הדברים, אולם המצב הוא פשוט: אכן, קיימת מצוקה רבה של גני ילדים בעיר תל אביב, עם התרבותם המבורכת של ילדי העיר. אכן, עיריית תל אביב נוקטת גישה מקלה יותר ויותר בכל הקשור למתן היתרים לשימוש חורג, שיאפשרו הפעלת גנים גם בבניינים המיועדים לשמש למגורים. ועם זאת, אין משמעות הדבר שכל החפץ ייטה ויפתח גן ילדים, ללא היתר, ללא פיקוח, ללא מוסרות. גם אם הגישה היא מקלה, עדיין פתיחת הגן תיעשה לפי חוק, ולפי ההיתרים הנדרשים מן הרשויות המוניציפליות. כך ניתן יהיה להבטיח שפתיחת מקום הנועד לשמש כבית לאלו שאין להם כל יכולת לדאוג לעצמם בהיותם רכים בשנים, תיעשה רק תוך הקניית התנאים ובעיקר הבטחון הנחוצים לילדים; אך אגב כך, גם תוך וידוא שפתיחת הגן בשם מצוקת המקום לא תהפוך את חייהם של השכנים למרמס. ודוק: השכנים כמעט לעולם יתנגדו, שהרי מה נפוץ מלומר: ילדים הם ברכה, גני ילדים הם ברכה, אך לא בחצרי האחורית (והיא שיטת ה- NIMBY הנודעת). ההיתר לשימוש חורג משמעו שאפשר שגן ייפתח גם שלא על דעת השכנים. אולם וידוא שהדבר ייעשה לפי חוק הוא המבטיח את האיזון בין חוסר הרצון הבסיסי של השכנים לכך שייפתח בסמיכות להם גן ילדים, לבין הצורך בשמירה גם על זכויותיהם ושלוות חייהם במידת הניתן כאשר מתאפשרת פתיחתו של גן כאמור. מטעם זה, לא הייתה כל הצדקה למתן אפשרות להמשיך בפעילות הגן מלכתחילה; אין כל אפשרות לאפשר את פתיחת הגן עתה, רק כיוון שהמשיב מצוי בעיצומם (אך לא בסופם) של הליכים לקבלת היתר.

6.הלב נכמר פחות על מי שהחליט לפתוח גן ילדים על דעת עצמו, בלא תיאום עם שכניו ולכאורה בניגוד לדין, בבחינת כל דאלים גבר. הקושי תמיד הוא רב יותר בעניינם של ההורים: ככל שאלה נסמכו מזה זמן על כך שילדיהם יוכלו להמשיך (עתה, או בשנת הלימודים הבאה), אין קשה יותר מאשר להודיעם: הגן נסגר (וראו בהתאם החלטתי בעניין גולוב הנ"ל). המצב כאן שונה: רישום הילדים לגן נעשה, כנראה (ובעניין זה שרר חוסר סדר מבחינת הראיות שהציג המשיב) בסמוך לפני פתיחת הגן, בחודש יוני 2015. בקשה הוגשה ביום 22.6.15; המשיב נדרש בידי בית המשפט כמעט מיידית ליידע את ההורים בדבר ההליכים המשפטיים; ביום 14.715 הוברר כי ניתן בהסכמה צו המורה על כך שהגן (החדש, יוזכר) לא ייפתח בתום חופשת הקיץ, קרי ביום 1.9.15. הנזק לצדדים השלישיים, הם ההורים וילדיהם הרכים, מועט בהרבה מן המצב ה"רגיל". במצב דברים זה, היעדר ההסתמכות של ההורים על כך שגנו של המשיב ייפתח מביאה לכך שהיה מקום למתן צו מלכתחילה, ויש להותירו על כנו כעת.

7.אעיר: ניתן היה לבחון מתכונת מצומצמת להפעלת גן. כאשר מדובר בגנים מעוטי ילדים, נוטות הרשויות השונות ובהן גם עיריית תל אביב לאפשר את הפעלת הגן בלא היתר לשימוש חורג, אף שברור שגם אז כפוף הדבר לקיום הוראות דין שונות ולמניעת מטרד לשכנים. המבקשים אמנם לא הרחיבו בעניין, אך גם המשיב לא, ומה עמדת העירייה במקרה הספציפי הזה – לא נדע. יוער כי ממילא לדידו של המשיב הוא עמל (להפתעת שכניו) על פתיחתו של גן ובו 24 ילדים, כך שלא ברור עד כמה הפעלת גן במתכונת מצומצמת עומדת על הפרק. יציג המשיב עמדה סדורה של העירייה המבארת כי אין מניעה לדידה לפתיחת גן במקום הספציפי עם מספר מצומצם של ילדים, ויציג הסדרים ראויים להפחתת המטרד לשכניו המבקשים (או השוכרים מהם) – אבחן.

8.בקשת המשיב לביטול הצו הזמני מיום 14.7.15 או צמצום היקפו נדחית, ללא צו להוצאות.