ת"א 46965-06-16

לפני בקשת התובע להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי ולהורות על מינוי מומחה רפואי בתחום הכאב, אשר יקבע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הצורך בקנאביס רפואי.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1. התובע, יליד שנת 1955, נפגע ביום 12.10.10 בתאונת דרכים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל).

    

2. התובע נבדק על-ידי ועדה רפואית של המל"ל, שקבעה ביום 5.6.16 כי נכויותיו הצמיתות הן כדלקמן:

    

   10% נכות בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי – מתוכם 5% בגין התאונה – בהתאם לתקנה 37(5)א לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 (להלן: התקנות);

    

   10% נכות בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני – מתוכם 5% בגין התאונה – בהתאם לתקנה 37(7)א לתקנות.

    

   נכותו האורתופדית המשוקללת של התובע כתוצאה מן התאונה נקבעה, אפוא, בשיעור של 9.75% (מתוך 19%). מדובר בנכות שנקבעה על-פי דין בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

    

3. התובע עותר למינויו של מומחה בתחום רפואת הכאב. נטען כי התובע נמצא במעקב רפואי שנמשך עד היום וממשיך להתלונן על כאבים בצוואר ובגב. משלא נמצא מזור לכאביו, כך נטען, הומלץ לתובע על שימוש בקנאביס רפואי והוא הופנה למרפאת כאב. בעקבות המלצות הרופאים, ניתן לתובע רישיון להשתמש בקנאביס רפואי, שעלותו החודשית היא כ- 370 ₪ בחודש. לטענת התובע, הוועדה הרפואית לא דנה בקשר הסיבתי בין התאונה לבין השימוש בקנאביס הרפואי. ככל שיעתור התובע לפיצוי בגין עלויות השימוש בקנאביס, יהא עליו להוכיח את הקשר הסיבתי בין הצורך בשימוש בקנאביס לבין התאונה מושא התביעה. מכאן בקשתו שלפני.