ת"א 46886-07-15

1.כללי

החלטה הניתנת במסגרת כתב תביעה בה נתבקשו מספר סעדים שעניינם בהסכם לפיו רכשו התובעים משק במושב עג'ור מהנתבע. ברקע לפרשה הסכם בו קבעו הצדדים שכספים שישולמו יופקדו בנאמנות בידי מי שייצג בהתקשרות את שני הצדדים, יצחק פינק, באותה עת – עורך דין, והעובדה, שאינה נתונה עוד בכל מחלוקת, שמעל פינק בכספים שהופקדו בידיו. היעלמות הכספים שיתקה את היכולת להוביל את ההתקשרות לשלביה הסופיים. עם זאת, מטעמים פרקטיים, הופרדה, כמפורט להלן, שאלה מרכזית אחת משאר עילות התביעה, וזאת על יסוד ההנחה, שלאחר שתוכרע, כבר ימצאו הצדדים את הדרך למתווה שיאפשר את סיום ביצוע החוזה. ובהמשך לאמור, ביום 9.2.16 הסכימו הצדדים כי:

"תופרד ותועמד להכרעה, לאחר בירור ראייתי וסיכומים קצרים, השאלה מי מבין הצדדים צריך לשאת בנזק שמקורו בעובדה שכספים שהופקדו בנאמנות בידי עו"ד פינק, ירדו לטמיון, בהנחה שכך. ולרבות האפשרות שהאחריות לנזק הנ"ל ראוי שתחולק בין הצדדים בדרך שיקבע בית המשפט".

ואכן, הונחו על שולחן בית המשפט תצהירי הצדדים, המצהירים נחקרו, ולאחר סיכומים ניתנת בזה החלטת בית המשפט. לצורך החלטה זאת, מוסכם, שהסכום שהופקד בידי פינק ונעלם עומד על הסך של 930,000 ש"ח נכון לפברואר 2014 (וככל שמשתמע מצד הנתבע שיתכן ולא הפקידו התובעים בידי פינק את מלוא הסכום, טעון הדבר בירור ראייתי משלים באשר אין לשאלה זו ביטוי בהסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים; דומני שלשלב זה, טענות אלה, מקומן אך בשולי הדיון).

2.עובדות מוסכמות, ותמצית טענות הצדדים

הגם שבמהלך הדיון ביקשו הצדדים לנסות ולהיאחז בטענות עובדתיות שונות, והגם שאתייחס גם לכך, ולו גם בקליפת האגוז, דומני שניתן ללא קשיים יתרים לקבוע, שהטענות העובדתיות הנלוות, כולן, מראשית עד אחרית, הינן בחינת טפל לעיקר, ואת העיקר מגלמות העובדות דלקמן שכאמור, מוסכמות הן כולן.

א.פינק, שעה שהיה הוא עוד עורך דין, ייצג בהסכם את שני הצדדים. במאמר מוסגר ובשים לב לטענות נלוות מצד הצדדים, עוד אוסיף, כי למיטב ההערכה, לא העלה איש מבין הנוגעים בדבר על דעתו את האפשרות שימעל פינק בכספים הרבים שהופקדו בידיו, ופשיטא לי, שאילו סבר מי מבין הצדדים שיש לפקפק בתום לבו של פינק, לא היה פינק נכנס לתמונה, ולא היה תיק זה בא לעולם כלל (למיטב ידיעת הצדדים, גנב פינק מלקוחות בהקשרים רבים ושונים למעלה מ-14 מיליון ש"ח).

ב.ומכאן גם ברורות טענות הצדדים. לטענת התובעים, משעה שהפקידו את הכספים בידי פינק, יצאו הם ידי חובת התשלום שמוטלת הייתה עליהם כקונים. משלב זה, לטענתם, בסיכון ובתוצאה של מעשיו הנלוזים של פינק נדרש לשאת הנתבע לבדו. ואשר לנתבע, טוען הוא, מן הסתם, את ההיפך, כי כל עוד לא קיבל את מלוא התמורה נושאים באחריות לכך התובעים, באשר עליהם חלה חובת תשלום התמורה, כמו כל קונה. לחילופין נטען לחלוקת האחריות בין הצדדים. כאמור, נכרכו בטענות כל אחד מהצדדים גם טיעוני משנה נוספים שגם אליהם אדרש להתייחס, אך מקומם, לטעמי, בשולי הדיון.

3.דיון והכרעה