ת"א 46872-04-14 מליבו בניה בע"מ נ' שחאדה, ת"א 47940-04-14 מליבו בנייה בע"מ נ' שחאדה

עניינה של ההחלטה בבקשה למחיקת תצהירים ולהוצאת מסמכים מתיק בית המשפט.

1.נזכיר: ראשיתו של ההליך במספר שטרי חוב שהגישה התובעת-המבקשת לביצוע בשתי בקשות נפרדות: בבקשה האחת, שטרות שעשה או ערב להם המשיב מר מועד שחאדה - שטר בסך 61,725 ₪ בגין פרויקט "מגדלי נחלים", שטר בסך 26,000 ₪ בגין פרויקט "גינדי ז'"; בבקשה האחרת – שטרות שעשה או ערב להם המשיב מר מוניר שחאדה, שטר בסך 44,928 ₪ בפרויקט "חדרה גינדי", שטר בסך 20,675 ₪ בפרויקט "אונו 205", ושטר בסך 18,500 ₪ בפרויקט "עין זיתים". כל אלו נעשו על רקע מגוון נרחב של הסכמים לביצוע פרויקטים בין המבקשת כמזמין לחברה שבבעלות המשיבים כקבלנית (להלן: החברה), כאשר בעליה המשיבים חתמו על שטרי חוב להבטחת התחייבויותיה.

2.בקשות הרשות להתגונן נסבו על טענות של היעדר חוב ביחס לכל שטר, ושל קיזוז, כל בקשה בנפרד. טען מר מועד שחאדה, בתמצית: בפרויקטי נחלים וגינדי ז' ביצעה החברה מלאכתה, והתובעת נותרה חייבת עוד כספים בסך 479,750 ₪ בפרויקט נחלים ו-40,000 ₪ בפרויקט גינדי ז'. כן נטען לזכות קיזוז כגובה החוב בפרויקט נחלים. טען מר מוניר שחאדה, בתמצית: בפרויקט אונו לא נותר חוב. פרויקט עין הזיתים כלל לא יצא לדרך, קל וחומר שאין חוב. בפרויקט חדרה אין חוב של החברה, כי אם של המבקשת, בסך 100,000 ₪ בגין עבודות שביצעו המשיבים, וכי המשיבים אף פנו למבקשת לקבלת מלוא התשלום "בפרויקטים אלו ובפרויקטים נוספים בהם עבדו" ללא הועיל. על רקע האמור נטענה זכות קיזוז בסך 275,984 ₪, סכום שלא פורט ונבלע בטענת הקיזוז מן ההליך המקביל. ההליכים נידונו במאוחד, וניתנה בהם הרשות להתגונן, תוך שהתצהירים הפכו כתבי הגנה והצדדים נדרשו להציג מסמכיהם ולהגיש תצהירי עדות ראשית.

3. המבקשת הגישה תצהירה ראשונה. טענתה לנזקים בשני הקשרים. האחד: נזק בסך קרוב לשני מיליון ₪ בפרויקט נחלים, עקב הצורך בהחלפת החברה בשלוש חברות אחרות שישלימו את משימותיה בעלויות מוגדלות מאד (תצהירו של מר אביעד בהרב). האחר: ליקויים במגוון נרחב של פרויקטים, הן אלה שנזכרו בשטרי החוב הן במספר נוספים ובהם פרויקט "דונה" בפתח תקווה ופרויקט "גינדי Y" בראשון לציון, שסכומם עולה כדי כ-176 אלף ₪, מעט מעל הסכום הכולל של שטרי החוב (תצהיר גב' מרסל שמחי, בנספח 5). את הסיבה לשימוש בשטרי חוב מחמישה פרויקטים שונים, שבחלקם לא קיימים לחברה ולמשיבים חובות כלל (דוגמת פרויקט "עין זיתים" ו"חדרה"), ובחלקם החוב נופל מסכום שטר החוב (דוגמת פרויקט "גינדי ז'") הסבירה המבקשת כך: סעיף 17 להסכם ההתקשרות הכללי מתיר למבקשת לגבות מן החברה שבבעלות המשיבים (שהמשיבים ערבו לחובותיה, נטען) גם "מתוך הבטוחות שימציא הקבלן לחברה עפ"י חוזה זה או חוזה אחר כלשהו בין הצדדים"; מכאן השימוש בשטרי חוב שניתנו בהקשרים אחרים.

4.המשיבים הגישו תצהיריהם. הם טענו כי ביצעו את מלאכתם נאמנה, ולא נותרו חייבים למבקשת דבר. הם טענו לחובות של המבקשת כלפיהם דווקא (נניח כאן לעירוב בין החברה והמשיבים), בחמישה פרויקטים שונים: בנחלים – כ-700 אלף ₪, בחדרה – כ-137 אלף ₪; ב"גינדי ז'" – כ-47 אלף ₪, ובפרויקט "דונה" ו"ראשל"צ Y " – כ-230 אלף ₪ יחד. יצוין כי זמן רב לאחר מכן הגישה החברה תביעה נגד המבקשת, בסכום של כ-1.1 מיליון ₪ - חובותיה הנטענים.

5.זמן רב לאחר הגשת התצהירים ובסמוך לפני הדיון שאמור היה להוות קד"מ מסכם, הגישה המבקשת בקשתה, למחיקת סעיפים מן התצהיר ולהוצאת מסמכים שלטענתה לא גולו לה עד הנה. באשר לסעיפי התצהיר, אלו נחלקים לשלושה: טענות הנוגעות לאיכות העבודה של המשיבים והחברה, ולרקע לסיום יחסי הצדדים; תחשיבים ונתונים חדשים הנוגעים לפרויקטים שנזכרו בכתבי ההגנה (נחלים, חדרה, וגינדי ז'), וכל הטענות הנוגעות לפרויקטים שלא נזכרו אפילו בכתבי ההגנה (דונה וגינדי Y). כן עתרה המבקשת להוצאת מסמכים שלא גולו לה.

6.המשיבים גורסים, בתמצית, כי אין פסול בהתנהלותם. המסמכים שהיו בידיהם בעת עריכת בקשות הרשות להתגונן היו חלקיים. בכל מקרה, ניתן למצוא עיגון לטענותיהם, ולו בכלליות, גם בכתבי ההגנה. בנוסף, כל שניצבו מולו היו שטרי החוב, להבדיל מטענות המבקשת בתצהיריה כיום. כאשר למדו על טענות המבקשת, לא ראו לתקן את כתב ההגנה, כי אם להציג את גרסתם שלהם. לשיטת המשיבים, בהתאם לפסיקה הרי שיריעת המחלוקת תפורש באופן נרחב, כך שעיגון טענות לא יהווה הרחבת חזית. באשר להתייחסות הספציפית לפרויקטים השונים, הרי שהמדובר בפועל יוצא של קבלת כל המסמכים הרלבנטיים, וכל טענות הקיזוז נטענו למעשה כבר בגדרי כתבי ההגנה, גם אם בכלליות. אשר למסמכים, נטען, כי מדובר בחומר שבעיקרו אותר בעקבות פגישה שנערכה אצל המשיבים לאחר קבלת החומר מב"כ המבקשת.

המבקשת מצדה עומדת על טענותיה, וגורסת כי אין בתשובת המשיבים מענה לדרישתה.

7.נדון עתה אפוא, ומובן שלא נידרש לכל טענה וטענה ככל שאינה חיונית להכרעה. הדיון ייסוב אף על מנת הוראות כלליות, לא מעבר סעיף אחר סעיף ובדיקתו, מה גם שרובם המוחלט ניתן להותיר על כנם.