ת"א 46849-07-15 נחימובסקי נ' קרן

בפני בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף ולחילופין לחיוב התובעת בהפקדת ערובה שלא תפחת מסך של 50,000 ₪, בהתאם לתקנות 101 ו- 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

לטענת הנתבעת, אין כל יריבות בין התובעת והנתבעת, מאחר ואביה של התובעת, מר ג'ררדו, היה "הרוח החיה" היחידה ביחסים החוזיים נשוא התביעה. כתב התביעה שעניינו תביעה כספית נשוא עסקת מקרקעין, כלל זיכרון דברים שנעשה ונחתם ע"י אביה של הנתבעת. הנתבע ו/או בעלה המנוח לא פגשו מעולם את התובעת, ובפניהם לא הוצג מעולם ייפוי כוח המסמיך את אביה של הנתבעת להיות מיפה כוחה ו/או שלוחה לצורך העסקה. הכספים שהועברו לנתבעת הינם מחשבון הבנק של אביה של התובעת, וכל המשא ומתן לא נוהל מול התובעת אלא מול אביה.

נוכח האמור, עילות התביעה החוזית, הנזיקית וההתעשרות שלא כדין יכולות לעמוד אך ורק לגורם שהיה צד לעסקה.

העובדות נשוא התביעה אירעו כבר בשנת 2008, ומשכך התביעה התיישנה ו/או הוגשה בשיהוי רב וקיצוני, וללא כל הסבר המניח את הדעת. שיהוי זה יש לפרש כוויתור על זכות התביעה, וציפייה לגיטימית של הנתבעת שלא תתבע על ידי התובעת.

לחילופין עותרת הנתבעת לחיוב התובעת בהפקדת ערובה כתנאי לניהול התביעה, וזאת מאחר וסיכויי התביעה קלושים, ואי סילוקה של התביעה על הסף מגביר את הנזקים הנגרמים לנתבעת. התביעה הוגשה כאמור בשיהוי רב, וללא כל יריבות בין התובעת לבין הנתבעת. הנתבעת הודתה שאינה צד להתקשרות ולמעשה אין לה כל עילה כנגד הנתבעת. אביה של התובעת הודה כי הפר את ההסכמות עם הנתבעת ודרש את הפחתת התמורה המוסכמת נשוא זיכרון הדברים ובכך גרם לקריסת העסקה ולנזקיה של הנתבעת.

נימוק נוסף לחיוב התובעת בהפקדת הערובה הינו מצבה הכלכלי של התובעת, אשר טענה כי הנתבעת גזלה את כל הונה העצמי של התובעת, וכי היא ומשפחתה נותרו ללא כל אמצעים, עד כדי כך שלא היה בידם לנהל את התביעה המשפטית. התובעת אינה מיוצגת, והינה בחורה צעירה אשר סביר להניח כי אין בידיה את האמצעים הכספיים המספקים, ובפרט שהגורם האמיתי המנהל את ההליך הינו אביה. ככל שהתובעת לא תחויב בהפקדת ערבון ראוי והולם, תימצא הנתבעת בקושי ממשי לגביית הוצאות ההליך ותגרום לנתבעת קושי ממשי לגביית ההוצאות ההליך.

לטענת התובעת, אביה התקשר עם הנתבעת, חתם על זיכרון הדברים . מדובר בחוזה לטובת צד ג, כאמור בסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973. אומנם לא בוצעה העברת בעלות בפועל לטובת צד ג- התובעת, ולא נחתם ייפוי כח לשם כך, אך נקבעו ההסדרים והכללים לכך בזיכרון הדברים, לרבות המחיר ומועדים התשלומים. "הרוכשים" כנטען על ידי התובעת בתגובתה, שילמו את התשלום הראשון, לאחר מכן ביצע אבי התובעת תשלום שני מחשבון אימה של התובעת.

ה"רוכשים" לא שילמו בתחילה את התשלום השלישי, מאחר והנתבעת לא קיימה את חובתה לרשום הערת אזהרה. למרות זאת ביום 6.10.08 התובעת שילמה מחשבונה סכום נוסף שהופקד על ידי אביה בחשבון הנתבעת. חרף התשלומים ששולמו הנתבעת לא קיימה את חובתה ולא נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעת. הנתבעת ובעלה המנוח המנוח דרשו לחתום על הסכם שונה וחדש שלא היה מוסכם על "הרוכשים", דרשו את כל התמורה בגין המכירה כתנאי לרישום הערת האזהרה, סירבו להעביר את דמי השכירות ולפנות את הדירה, כפי שנקבע בהסכם.

הנתבעת ו מיוצגים על ידי עורכי דינם ללא תמורה, ואלו דרשו את הפקדת יתרת הכספים בנאמנות בידיהם. "הרוכשים" לא הפרו את ההסכם, וביקשו לקדם את ביצועו ולחילופין להשיב את הכספים ששולמו. גם אם יתברר בדיעבד כי היה טוב יותר לרוכשים לחתום על הסכם אחר, ולנסות לסיים את ביצוע העסקה, "הרוכשים" איבדו את אמונם במוכרים שלא עשו מאומה לקידום העסקה פרט לקבלת כסף.

אשר לטענת העדר היריבות, המוכרים התחייבו כלפי התובעת, כמוטבת לרשום הערת אזהרה על שמה, והצדדים לא הגיעו לשלב בו נדרשה נוכחות התובעת לרשם חתימה על יפוי כח להעברת בעלות בדירה כאמור בסעיף 2.5 לזיכרון הדברים.

על אף השיהוי התביעה הוגשה כחצי שנה טרם חלוף תקופת ההתיישנות, וזאת משום שמצבו הבריאותי והנפשי של אבי התובעת והיעדר אמצעים כספיים במשפחה, מנעו הגשת התביעה.

לנתבעת אין הוצאות משפטיות הואיל ועורכי דינה מייצגים אותה ללא תמורה, ובכל מקרה בכוונת התובעת לעתור לתיקון כתב התביעה באופן שאביה יהיה תובע נוסף, וכך תיפתר סוגיית היעדר היריבות.

לטענת הנתבעת בתשובה לתגובה, התובעת מרחיבה חזית בשנית במסגרת תגובתה לבקשה זו, באופן שאין להתירו. התביעה הוגדרה כתביעה כספית ולא כתביעה לאכיפת חיוב לטובתה כצד ג על פי סעיף 34 לחוק החוזים, ואין בכתב התביעה כל אזכור לטענה בדבר קיומו של חוזה לטובת צד ג. התובעת מחד טוענת בתביעתה כי היא זו אשר התקשרה ישירות עם הנתבעת בזיכרון הדברים, ומאידך טוענת עתה בתגובתה כי היא בכלל מוטב או צד ג חיצוני להתקשרות נשוא התביעה.

בהעלאת טענה זו בתגובה, מאשרת התובעת כי למעשה אין יריבות ישירה בינה לבין הנתבעת.