ת"א 46761-11-12 נתיבי אשקלון - חברה להובלה (1991) בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל- רשות הפיתוח- מינהל מקרקעי ישראל ואח'

1. המבקשים עותרים למתן היתר לפיצול סעדים כדי שיוכלו לתבוע בעתיד סעדים כספיים, לאחר בירור התובענה העוסקת בהצהרה אודות זכויות דיירות מוגנת בנכס מושא התובענה. הבקשה מופנית כלפי המשיבים 3-4 הטוענים כי הזכויות בנכס שייכות להם.

בהליך זה נבחנת טענת המבקשים כי זכות הדיירות המוגנת מוקנית להן. לטענתם, רק במידה וייקבע כי הזכות שייכת להם, ניתן יהיה לכמת את הנזקים הכספיים שכן תבחן העלות של דמי המפתח וכן נזקים נוספים. המשיבים 3-4 מתנגדים לבקשה מהטעם כי אין להטריח אותם בהליך נוסף וגם אם תתקבל התובענה, ממילא לא תקום למבקשים עילה כספית כנגדם.

2.לאחר עיון בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובות, מצאתי כי יש להעתר לבקשה. לא ניתן לקבוע כבר עתה כי במידה ותתקבל התובענה לא תקום למבקשים עילה כספית כנגד המשיבים 3-4.

פיצול סעדים ינתן במקרים נדירים בהם ישנה סיבה מהותית לפיצול או הפיצול מתבקש נוכח העובדה כי הוכחת הנזק מורכבת. בתביעה לביטול חוזה,להבדיל מאכיפתו, ככלל אין לאפשר פיצול תביעת הפיצויים לסעדי משנה ויש לרכז את כל הסעדים הנובעים מהביטול בתביעה אחת. (ראה, ע"א 466/89 צברי נ' מסוארי, פ"ד מה (1) 177.)

ההלכה הפסוקה קבעה כי פרשנות המונה"עילת תובענה" בתקנה 45 הינה רחבה, העילה נחשבת זהה אם הסכסוך בשאלה המהותית הוא זהה. .

עצם הצורך בהיתר לפיצול סעדים בתביעה מעין זו, אינו נקי מספקות. בכל הנוגע לסילוק יד ממקרקעין נפסק כי אין צורך בהיתר לפיצול סעדים כאשר בעל מקרקעין תובע בנפרד סילוק יד ודמי שימוש ראויים הואיל ומדובר בשתי עילות נפרדות. האחת, ביטול הרשות שניתנה לעשות שימוש והשנייה, הזכות לקבל דמי שימוש ראויים אשר מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט. (ראה רע"א 1156/02, חיר נ' לידאי, פ"ד נז (3) 949).

אומנם לגבי השגת גבול ודמי שימוש נקבע אם התגבשו הסעדים, יש לבקש פיצוי סעדים, אולם מקום בו יתכן והתביעה לסילוק יד ותוצאותיה ימנעו את הצורך להיכנס לבירור עניינים כספיים, ישנה הצדקה להתיר את פיצול הסעדים, הואיל ודווקא ניהול התביעה לסילוק יד ללא הסעד הכספי יקל על בירור המחלוקת ויכול וימנע דיון מיותר בנושא הכספי. ( ראה בר"ע 384/88מרגלית נ' כהן וכן רע"א 1399/11קופה עליה –אגודה שיתופית לאשראי בע"מ נ' לזרום חברה קבלנית לבניין ופיתוח בע"מ.

תביעה לסעד הצהרתי דומה מבחינה מהותית למקרים הנ"ל. זאת ועוד, ההלכה הפסוקה קבעה כי אין צורך בהיתר לפיצול סעדים כאשר נתבע סעד אופרטיבי, לאחר שהתובע זכה בתביעה לסעד הצהרתי, גם אם העילה זהה (ראה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה, עמ' 337-338 והאסמכתאות שם)

אשר על כן, ניתן לתובע היתר לפיצול סעדים כמבוקש.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.