ת"א 46744-03-12 גרוס ואח' נ' בריגה(אחר/נוסף) ואח'

1.ב"כ התובעים הגיש ביום 28.12.14, "בקשה לפסלות כב' השופטת חנה שניצר-זאגא".

הטעם לבקשה מתמקד בדיון שהתקיים ביום 24.11.14 במעמד ב"כ הנתבעים ונטען להתבטאויות של בית המשפט מהן עולה חשש למשוא פנים כנגד התובעים.

הבקשה הועברה לתגובה.

מהתגובה עולה כי לא התקיים דיון מהותי במעמד צד אחד כנטען וניתנה אורכה להגשת תגובת ב"כ התובעים לבקשה לסילוק על הסף כמו גם הארכת מועד להגשת הראיות.

2.לאחר עיון בבקשה בכתב, בתגובה ובפרוטוקול הדיון - לא מצאתי טעם דיוני ו/או מהותי להעתר לה והיא נדחית.

בניגוד למפורט בתקנה 471 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, לפיה בקשת פסילה צריכה לעלות בהזדמנות הראשונה, הגיש ב"כ התובעים תגובה בכתב בבקשה לסילוק על הסף ביום 17.12.14 (לאחר הדיון שהתקיים במעמד ב"כ הנתבעים, נשוא הבקשה לפסלות) – ואת בקשת הפסלות הגיש רק ביום 28.12.14.

3.בהתאם לתכלית והפרשנות הראויה של הוראות סעיף 77 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, על מנת שתקום עילה לפסלותו של בית המשפט, יש להראות כי קיים חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים בניהול המשפט.

להוכחת העילה יש להביא ראיות ממשיות ומהותיות "חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות."

(ראה השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 10 עמ' 692).

4.בהליך כאן, מועד הדיון נקבע במעמד הצדדים, אך לא היתה התייצבות מטעם ב"כ תובעים ולא הוגשו תגובות בכתב לבקשות בניגוד להחלטות בית משפט.

חרף האמור לעיל, נמנע בית המשפט מליתן החלטה לגופה בבקשה לסילוק על הסף, ניתנה אורכה נוספת ותגובה בכתב הוגשה כאמור ביום 18.12.14.