ת"א 46732-01-12 סלוניקי אמנו ואח' נ' ומשה ואח'

האם זכאיות התובעות להשיב לחזקתן דירת מגורים שהוסבה בהסכמתן לבית כנסת, ומשמשת את הנתבעים כארבעים שנים?

רקע וטענות הצדדים

1.התובעת 1 הינה אלמנתו של המנוח מאיר אמנו ז"ל (להלן: המנוח), אשר נפטר ביום 14.7.1970 בעת שירותו הצבאי והוא בן כ- 34 שנים בלבד. התובעות 2-5 הן בנות המנוח והיורשות, בחלקים שווים, את מחצית עזבונו. התובעת 1 יורשת מחצית מהעזבון מכח צו ירושה מיום 6.9.1971.

ביום 22.12.1964 רכשו התובעת 1 והמנוח מ"עמידר" - החברה הלאומית לשכון עולים בישראל בע"מ, דירה בת 1.5 חדרים ברחוב לוחמי הגטאות/שיבת ציון 141/1, שכונת גבעת ציון, אשקלון (שם הרחוב אינו ברור שכן בעלי הדין מכנים את אותה דירה באופן שונה ואף במסמכים שהוגשו יש שוני, מדובר בדירה שמספרה בעמידר היה 1240/1, בגוש 1225 חלק מחלקות 1 ו- 6, להלן: הדירה). כשנה לאחר פטירת המנוח נתנה התובעת 1 רשות לעשות שימוש בדירה כבית כנסת להנצחת שמו של בעלה המנוח.

2.לטענת התובעות ניתנה לנתבעים זכות של ברי רשות בדירה, בכפוף לשימוש בה כבית כנסת שיקרא על שם המנוח. מאחר והמגרשים באזור הדירה נרכשו מעמידר על ידי אמלוני נכסים בע"מ (להלן: הקבלן), הזדמנה לתובעות האפשרות למכור את הדירה בתמורה ראויה. התובעות עותרות לסילוק ידם של הנתבעים מהדירה בהתאם לסעיף 16 לחוק המקרקעין, מאחר שהרשות שניתנה הסתיימה עם מתן ההודעה לנתבעים.

3.הנתבעים טוענים כי לתובעות אין עוד זכויות בדירה ומנצלות הן, בחוסר תום לב, את העובדה כי מחמת טעות ברישום לא הועברו הזכויות בדירה. הנתבעים מייצגים את בית הכנסת ומתפלליו והנתבעת 1 הינה עמותה שהוקמה לצורך תחזוקת בית הכנסת. לטענתם, הדירה עברה לבעלות בית הכנסת בראשית שנות השבעים של המאה הקודמת בתמורה לכיסוי חובות של התובעת 1 וחובות נוספים שרבצו על הנכס. נטען כי נערך מסמך בכתב בו ויתרה התובעת 1 על זכויותיה בדירה והעבירה את החזקה בה לנתבע 2 לטובת כלל המתפללים. לשיטתם, למרות העדרו של הסכם ניתן ללמוד על ההענקה בכך כי פעלו מייד להכשרת הדירה כבית כנסת והשקיעו במשך השנים כספים רבים בהשבחתו ותחזוקתו. הנתבעים מכחישים מעמדם כברי רשות וטוענים כי הנכס "הועבר לרשותם הבלעדית" לפני למעלה מארבעים שנים כנגד תמורה ראויה שקיבלו התובעות. לשיטתם העבירה התובעת 1 את זכויותיה ללא אפשרות לחזור בה מהעברה זו.

ההליכים בין הצדדים החלו עת נודע לנתבעים אודות מגעים בין הקבלן לתובעת 1 בנוגע לרכישת הדירה. הנתבעים פנו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בה"פ 25050-12-11 בבקשה לסעד זמני, טרם הגשת תביעה, במטרה להורות לתובעת 1 ולקבלן להמנע מכל פעולה ביחס לדירה. כסעד עיקרי התכוונו הנתבעים לעתור להצהרה לפיה הדירה הינה בבעלותם לטובת כלל מתפללי בית הכנסת. בדיון מיום 19.12.11, ככל הנראה מחמת העדר מסמכים מטעם הנתבעים (המבקשים שם) התומכים בטיעוניהם, נמחקה התובענה בהמלצת בית המשפט. סמוך לאחר מכן הוגשה התובענה שבפני במסגרתה מעלים הנתבעים טענות הגנה הזהות במהותו לעילת בקשתם שנמחקה בבית המשפט המחוזי מחמת העדר ראיות.

דיון והכרעה

זכויות התובעות בדירה

4.התובעות הוכיחו כי הזכויות בדירה רשומות על שמן. ראשית הוצג הסכם רכישת הדירה מעמידר משנת 1964. לכתב התביעה צורף נסח רישום המקרקעין אולם כל שניתן ללמוד ממנו הוא כי הקרקע בבעלות רשות הפיתוח. מחמת חוסר במסמכים, זומנה לעדות נציגת עמיגור אשר צרפה את המסמכים שחלקם נותרו ברשות עמיגור וחלקם אותרו אצל גופים אחרים דוגמת הסוכנות היהודית. העדה הבהירה כי עמיגור קיבלה בשנת 1970 אחריות לרישום הזכויות בנכס. חברת האם של עמיגור, הסוכנות היהודית לא"י מכרה את השטח עליו הדירה לקבלן בהסכם מיום 23.8.09. לפיכך הבהירה העדה כי באופן רשמי אין עוד חובה על עמיגור לנהל את הרישום לאחר מכירה הנכסים בהסכם. העדה ציינה כי מבדיקה ברישומי עמיגור הממוחשבים עולה כי אין יתרת חוב בנוגע לדירה אולם לא יכלה למסור פרטים אודות מועד התשלומים וזהות המשלם.

מהמסמכים שהוגשו מעמיגור עולה כי ביום 1.12.02 ניתן לעו"ד אבי אברמוביץ, אשר ייצג את התובעת 1, אישור זכויות ממנו עולה כי רשומה עם בעלה המנוח, כבעלי זכויות בדירה. מהאישור עולה כי מדובר בדירה בשטח של 32.1 מ"ר המשמשת כבית כנסת. צויין קיומה של משכנתא בסך 0.4 ₪ לבנק טפחות והערה כי קיימת תוספת בניה. ביום 5.9.05 פנתה עמיגור לעו"ד אברמוביץ לצורך השלמת העברת הזכויות ליורשים. מסיבה שלא הובהרה לא הושלם הליך זה אולם נציגת עמיגור הבהירה כי מדובר בתופעה רווחת. לכתב התביעה צורף אישור נוסף מעמיגור, שניתן ביום 10.1.12 המציין קיומו של צו ירושה בתיק הנכס. (יוער כי למרות טענות הנתבעים, לא הוכח מניע פסול מצד עמיגור להעלמת מסמכים או הצגת עמדה התומכת בטענת התובעות. המכירה לקבלן הושלמה ובפועל אין לעמיגור עוד טענות ביחס לנכס).