וטיבר ישראל בע"מ נ' משטרת ישראל - מדינת ישראל

1.התובעת הגישה נגד הנתבעת (להלן: המשטרה) תביעת נזיקין, בגין ביצוע עוולות של רשלנות והפרת חובה חקוקה. לטענת התובעת, המשטרה לא טיפלה כראוי, ב"זמן אמת" ולאחריו, באירוע של גניבת סחורה השייכת לתובעת, וגנזה את הטיפול בתלונתה על אף שהיה בידה יותר מ"קצה חוט" בנוגע לזהות הגנבים. אחריותה של המשטרה לנזק הכספי שנגרם לתובעת היא שעומדת בלב פסק דין זה.

כתב התביעה

2.בכתב התביעה תוארה הגרסה העובדתית הבאה: משהתברר לתובעת ביום 26.11.2012 כי חברת קל בנין (להלן: החייבת) נקלעה למצב כלכלי קשה והגישה בקשה להקפאת הליכים, היא החליטה לפעול להשבת 5,000 מ"ר רשת פלדה שהיא סיפקה לחייבת (להלן: הסחורה), ואשר תמורתה לא שולמה. עובד של התובעת הגיע לאתר בנייה של החייבת בצפון הארץ, איתר את הסחורה וביקש ליטול אותה, אולם לאור איומים של ספקים נוספים שהגיעו לאתר, הוא הזעיק את המשטרה. לאחר ששוטרים שהגיעו לאתר עזבו אותו בנימוק שמדובר בסכסוך עסקי שאינו מעניינם, הועמסה הסחורה השייכת לתובעת על גבי משאית ורכב פרטי של צד שלישי. עובד התובעת שב והזעיק את השוטרים, שהגיעו למקום ואילצו את הגנבים לפרוק את הסחורה שהעמיסו. משלא הוצגה על-ידי עובד התובעת תעודת משלוח הנושאת את חתימת נציג החייבת, סירבו השוטרים לאפשר לו להעמיס את הסחורה על משאית שהוזמנה על-ידי התובעת, אולם הבטיחו לשמור עליה עד למחרת היום, על מנת למסרה לנציג התובעת לאחר שיציג תעודת משלוח חתומה. כאשר למחרת היום התייצב נציג התובעת באתר, ובידו תעודת המשלוח החתומה, התחוור לו כי הסחורה נעלמה. ביום 28.11.2012 התובעת הגישה בתחנת המשטרה תלונה על גניבת הסחורה, אולם היא לא טופלה, על אף מכתב ששיגר (בפקס) ביום 4.12.2012 למשטרה בא-כוח התובעת, ובו העלה על הכתב את השתלשלות האירועים וציין את מספרי הרישוי של המשאית והרכב הפרטי של הצד השלישי, שהיו מעורבים בניסיון לגנוב את הסחורה. שבועות אחדים לאחר מכן, ביום 30.12.2012, זיהה מנהל התובעת את הרכב הפרטי האמור ובו הנהג, ומיהר להודיע על כך למשטרה. על אף שהשוטר שקיבל את ההודעה הודיע לעובד התובעת כי נהג הרכב הפרטי הינו שומר באתר בנייה שנמצא בסמוך למקום בו אותרה הסחורה, וכי הוא יוזמן לחקירה, התבשרה התובעת למחרת היום כי התלונה נגנזה עקב חוסר הצלחה לאתר חשודים.

3.התובעת טענה כי בהתנהלותה פעלה המשטרה בניגוד להוראות סעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת המשטרה) וביצעה עוולה של הפרת חובה חקוקה. עוד נטען כי מחדלי המשטרה מהווים רשלנות, לרבות מצג שווא רשלני, וכי בנסיבות שתוארו יש מקום להיפוך נטל ההוכחה, בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). עוד התובעת טענה כי לאור הפרת הבטחת המשטרה לשמור על הסחורה, חובתה לפצותה אובדן הסחורה נובעת אף מהוראות חוק השומרים, תשכ"ו-1967. נטען אף כי הפרה זו שללה מהתובעת את זכותה לבחור את דרכי פעולתה, והיוותה אף פגיעה באוטונומיה, וכן פגיעה בקניין, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

כתב ההגנה

4.בכתב ההגנה הציגה הנתבעת את הגרסה העובדתית הבאה: ביום 27.11.2012 התקבלו במשטרה דיווחים על אירועים של הפרת סדר ציבורי וגניבת רכוש באתר עבודה של החייבת. שוטרים שהגיעו לאתר פגשו מאבטחים של החייבת, ומשהתפתחו עימותים אלימים בין נציגי חברות שונות נוצר צורך בהזמנת כוח שיטור רב. נטען כי הובהר לנציג התובעת שעליו להזמין חברת שמירה שתשמור על הציוד ובמידת הצורך - להגיש תלונה למשטרה על גניבת ציוד. משהוגשו תלונות למשטרה, היא טיפלה בהן, ובין היתר עיכבה לחקירה מספר חשודים וביצעה סיורים. בסופו של דבר נסגרו התלונות, בעילה של "עבריין לא נודע" או בשל חוסר ראיות מספיקות.

5.המשטרה הכחישה כי ביצעה עוולה מהעוולות שיוחסו לה בכתב התביעה, וטענה כי כל פעולותיה היו סבירות, לאור הנסיבות ששררו באותה עת. עוד נטען כי לתובעת אשם תורם, וכי נזקיה נגרמו כתוצאה מרשלנותה, אי-הקטנת הנזק והסתכנותה מרצון.

דרך הילוכנו

6.בלב התביעה עומדת הטענה לרשלנות המשטרה בביצוע פעולותיה. תחילה נידרש למסגרת הנורמטיבית של עוולה זו, בהקשר של פעילות משטרה. לאחר מכן, נבחן את מכלול הראיות שהובאו על-ידי הצדדים, על-פי פרקי הפרשה: האירועים שהתרחשו באתר הבנייה ביום 27.11.2012, התלונה שהגישה התובעת למחרת היום והודעת התובעת למשטרה על איתור הגנב ורכבו ביום 30.12.2012. בהמשך, נבחן האם העובדות שהוכחו מצמיחות את עוולת הרשלנות, וככל שהמסקנה תהא חיובית - בכך יסתיים מסענו.