ת"א 46696-08-15 אל-שניטי נ' אל-שניטי ואח'

1.לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיב 1 או מי מטעמו לבצע עבודות בנייה מכל סוג שהוא, או לבצע דיספוזיציה כלשהי בחלק הצפוני של חלקה הידועה כגוש III (פיסקלי), גוש 30790 חלקה [1] במיקום הנמצא באדמות הכפר אום טובא וידוע גם כחלק מכפר צור באהר – ראס אלעקבה, ואשר שטחה הוא 654 מ"ר (להלן: החלק הצפוני). עוד התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה שיאסור על המשיבים 2 ו-3 – הם עיריית ירושלים והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה – ליתן למשיב 1 היתר בנייה לבנות בשטח האמור. יצוין כי בדיון לפניי טען המשיב 1 (להלן: המשיב) כי ניתן לו היתר בנייה בחודש יוני 2015, ולפיכך, נראה כי הסעד האמור התייתר.

2.אלה העובדות הרלוונטיות לעניין. המבקש ואביו המנוח של המשיב היו בעלים במשותף של חלקת קרקע בלתי רשומה ששטחה הוא כ-1,310 מ"ר. ביום 17.1.2009 חתמו השניים על הסכם לחלוקה של הקרקע ביניהם (להלן: הסכם החלוקה). במבוא להסכם החלוקה הוגדרה הקרקע על דרך של ציון החלקות הגובלות וכן תוך ציון המבנה הקיים על המקרקעין, עצים שקיימים במקום, ובאר מים. יתר סעיפי הסכם החלוקה הוקדשו למנגנון החלוקה של הקרקע, ונקבע בהם כי הקרקע תחולק לשני חלקים שווים: חלק צפוני וחלק דרומי. בהסכם פורט מה קיים בכל אחד מן החלקים. כך, למשל, צוין כי בחלק הצפוני ישנו בית ובחלק הדרומי יש עצים ובאר מים. עוד אישרו הצדדים להסכם כי הם מודעים ובקיאים לגבי החלק שהוקצה להם והם מקבלים אותו "מבלי שתהיה זכות חזרה ממנה במצב כלשהו". בסעיף 8 להסכם החלוקה קבעו הצדדים כי: "עם החתימה על הסכם זה יהיה כל צד המחזיק בחלקה שהוקצה לו בהתאם להסכם זה והוא נמסר לידו מיד ויהיה השטח שלו אשר יהיה ויועברו אליו זכויות מלאות ולו תהיה זכות הניצול וההנאה בחלק שהוקצה לו".

3.בעלי הדין בהליך שלפניי אינם חולקים על הבעלות המשותפת בקרקע ועל הוראות הסכם החלוקה. אין עוד חולק על כך שצד א' לפי ההסכם הוא אביו של המשיב, וצד ב' לפי ההסכם הוא המבקש. כלומר, בהתאם להסכם קיבל המבקש את החלק הצפוני של המקרקעין בעוד אביו של המשיב קיבל את החלק הדרומי של המקרקעין. אין עוד מחלוקת שהזכויות של אביו של המשיב בחלקה הועברו למשיב. המחלוקת בין בעלי הדין מתייחסת לשני עניינים מרכזיים: האחד, המיקום המדויק של קו הגבול שבין החלקות. השני, שאלת ההשפעה של תוכנית בניין עיר שאושרה קודם להסכם החלוקה, ובה נקבע כי בחלק מהקרקע תעבור דרך. הגם שהתוכנית אושרה בשנת 1999, היא טרם יושמה.

4.המבקש מתגורר בירדן. בשנת 2012 מינה את ביתו בייפוי כוח כללי לייצג אותו ולטפל במקרקעין, ובכלל זה בהשכרת הבית שמצוי על המבנה. לטענתו, כפי שהובאה בתצהיר מטעמו, התברר לו כי המשיב החל בהליכים לרישוי ולבנייה בחלק הצפוני של החלקה אשר מצוי בבעלותו. עוד טען המבקש כי נודע לו שהמשיב הונה את השכנים לחלקה, אשר הסכימו לחתום על מפת המדידה שהוגשה על ידי המשיב בהליך קבלת היתר הבנייה, וזאת לאחר שסיפר להם שהוא רכש מהמבקש את החלק שלו בחלקה ולכן הוא מסכים לבנייה. בתמיכה לבקשה צורף תצהיר מטעם מוכתר הכפר, אשר טען כי סירב להיעתר לבקשת המשיב לאשר שהחלק הצפוני של החלקה שייך לו, וכן תצהירים של שלושה שכנים הגובלים בקרקע אשר טענו כי המשיב הונה אותם כאשר הודיע להם שרכש מהמבקש את החלק הצפוני. לטענת המצהירים, על סמך טענה כוזבת זו, הם חתמו על מפת המדידה ועל מסמכים שונים שהציג המשיב. בתצהיר נטען עוד כי לאחר שהתגלתה ההונאה, כלשונם, חתמו על מסמך שבו הם מושכים את חתימותיהם, ובכוונתם להגיש את המסמך האמור לעיריית ירושלים ולוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. עוד הוגשו תצהיריהם של שלושה שכנים נוספים שהצהירו כי הם מתגוררים בכפר מאז שנולדו, והם יודעים מידיעה אישית כי המבקש ואביו של המשיב חתמו על הסכם חלוקה אשר בהתאם לו החזיק המבקש במחצית הצפונית של חלקת הקרקע.

5.המשיב התנגד לבקשה. בתצהיר מטעמו טען כי בשנת 1999 אושרה תכנית בניין עיר מס' 2302א, במסגרתה אושרה דרך שאמורה לחצות את כל החלק הדרום-מזרחי של חלקת הקרקע המקורית. לפי הטענה, גבול הדרך שאמורה לעבור בחלקה בהתאם לתכנית "בולע" את כל הצד המזרחי-דרומי של החלקה. עוד נטען בתצהיר עי בתצ"ר שהוגשה על ידי המבקש (כנספח ג' לבקשתו) סימן המרכז למיפוי ישראל את קו הכביש ו"חילץ" את יתרת השטח של החלקה המקורית כדי להבחין בין השטח שהופקע לצורכי הרחבת הכביש לבין השטח שנשאר לבעלי הקרקע ושעליו ניתן לבנות. לפי הטענה, בעת חתימת הסכם החלוקה (ביום 17.1.2009) התחשבו המבקש ואביו של המשיב בעניין ההפקעה וחילקו את החלקה לשני חלקים: צפוני ודרומי. לטענת המשיב, המבקש כפה על אביו את החלוקה במסגרתה קיבל המבקש את החלק הצפוני, עליו בנוי בית מגורים, בעוד אביו של המשיב קיבל את החלק הדרומי, עליו היו עצים ובאר מים. לטענת המשיב, אביו הסכים לחלוקה האמורה משום שהמבקש נמצא דרך קבע בירדן ולא היה לו זמן לטפל בהליכי הרישוי, בעוד אביו של המשיב היה בישראל ויכול היה לעקוב אחר הליכי התכנון והרישוי ולפתח את החלק הדרומי. לטענת המשיב, אף שהחלוקה הייתה בלתי שוויונית ולא מאוזנת, אביו הסכים לה. המשיב הפנה בהקשר זה להגדרת גודל שטח החלקה במסגרת ההסכם (דונם, "או יהיה שטחה אשר יהיה"), ממנה ניתן ללמוד, לטענתו, כי הייתה לצדדים להסכם ציפייה שגבולות ההפקעה ישתנו או יבוטלו. הואיל והדבר לא אירע בפועל, נטען כי השטח שהצדדים אמורים להתחלק בו היום הוא השטח שנותר לאחר ההפקעה.

6.לטענת המשיב, בינואר 2014 הגיש בקשה למתן היתר בנייה, במסגרתה הוכיח את בעלותו בחלק הדרומי של החלקה בדרך של הגשת מסמכים, ובהם גם תצהיר של המוכתר הקודם (אביו של המוכתר שהגיש תצהיר מטעם המבקש). לפיה הטענה, המוכתר חתם גם על תשריט שהוגש עם הבקשה למתן היתר בנייה. מהתשריט עולה כי הבנייה המתוכננת היא בחלק הדרומי של אותו חלק של המקרקעין שנותר לאחר ההפקעה. הואיל והיתר הבנייה התקבל בחודש יוני 2015, נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב, כיוון שהמבקש וביתו ידעו על הליכי ההיתר, וזאת ממודעות שפורסמו בלוחות מודעות ובעיתונות המקומית, "והן מהדברים שהולכים בינינו בתוך המשפחה בדבר הבקשה הנ"ל".

7.בקשה למתן סעד במעמד צד אחד נדחתה, ונקבעה לדיון במעמד שני הצדדים. יוער תחילה כי המבקש (שהוא גם אחד המצהירים בבקשה) לא התייצב לדיון. על אף הקושי בכך לא ראיתי לנכון למחוק את הבקשה וזאת הואיל והדבר לא התבקש; בשים לב לכך שבדיון נחקרו מצהירים אחרים מטעם המבקש, ומשכך, הוצגה תמיכה לגרסתו; על רקע העובדה שאף המשיב לא נחקר על תצהירו; ובעיקר – כפי שיובהר להלן – בשים לב לכך שהחלטה זו מתבססת על עובדות שבעיקרן לא היו שנויות במחלוקת גם בתצהיר מטעם המשיב.

8.בדיון התעוררה אי בהירות באשר לאופן שבו המבקש מגדיר את חלקת המקרקעין באופן כללי וביחס למיקומו של קו הגבול בין החלקות. תחילה נטען כי כל החלקה שהוצגה במפה אשר הוגשה על ידי המשיב היא החלקה של המבקש, ורק במהלך הדיון נטען כי למעשה החלקה המצוירת במפה מייצגת את הקרקע כולה, וקו הגבול עובר במסגרתה. המוכתר שהצהיר מטעם המבקש נחקר בדיון והוא סימן את קו החלוקה – כפי שהוא מוכר לו – על גבי המפה שצורפה על ידי המבקש. נוכח אי הבהירות, ניתנה למבקש אפשרות להגיש מפת מדידה מטעמו. כמו כן, וכדי לאפשר שימור של המצב הקיים עד להכרעה בבקשה, ניתן בתום הדיון סעד ארעי האוסר על המשיב לבנות בחלקת המבקש, וזאת בכפוף לערבויות שונות.

9.ביום 9.9.2015 הגיש המבקש מפת מדידה מטעמו, ובה סימן, לשיטתו, את החלוקה בין שתי החלקות (הצפונית והמערבית), וכן את קווי המיתאר של השטח בתוכו מתכוון המשיב לבנות. לפי הטענה, את המפה הכין אותו מודד שהכין את המדידה עבור המשיב. לטענת המבקש, מפה זו מצביעה על כך שהמשיב מתכוון לבנות בשטח ששייך למבקש. המשיב הגיש תשובה מטעמו וטען כי מדובר במפה סתמית, הסותרת את דברי המוכתר בדיון. עוד נטען כי לאחר הדיון קיבל המשיב את הסכמותיהם של שנים-עשר "השכנים האמיתיים" של המקרקעין, אשר אישרו כולם כי החלק עליו מתכוון הנתבע לבנות הוא החלק הדרומי אותו קיבל בהתאם להסכם החלוקה. המשיב טען עוד כי נוכח העובדה שההפקעה נעשתה עשר שנים לפני הסכם חלוקה, ברור שהחלוקה התייחסה רק לחלק הנותר, אשר לא הופקע.