ר' נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד.

התובע נפגע בתאונת דרכים, שהוכרה גם כתאונת עבודה, וזאת ביום 9.12.11, בעת שרכב אחר פגע מאחור ברכב בו נהג התובע.

אין בפי התובע טענה לקיומה של נכות צמיתה כתוצאה מפגיעתו בתאונה זאת מאחר וויתר על טענה כזו לאחר שבחר שלא להפקיד את שכר המומחה שמינה בית המשפט לבקשתו (ראה החלטות מיום 14.11.5 ו-21.1.16).

בחדר המיון, אליו פנה התובע כ-10 שעות לאחר התרחשות התאונה, התלונן התובע על כאבי עורף וגב תחתון. התובע שוחרר לאחר בדיקות ללא שנמצאו ממצאים כלשהם, תוך המלצה לנטילת משככי כאבים והמשך מעקב. ממצא יחיד של רגישות בצלעות נמצאה בבדיקת רופא קופ"ח בחלוף יומיים נוספים.

התובע קיבל טיפולים פיסיוטרפיים בחודשים 12/11-1/12 והתלונות בגין כאבים ורגישות בגב, בעיקר באזור הצלעות, נמשכו בתגובה זו. בחודש 2/12 הופיעה לראשונה תלונה אודות כאבים בברך שמאל, והוא אף הופנה לביצוע מיפוי עצמות אשר בוצע בחודש 3/12 ופורש כתקין.

בהמשך היה התובע בטיפולים ובדיקות ביחס לממצאים שונים שנמצאו בברך שמאל (תוך שצוין במסמך שערך פרופ' ליברגל בחודש 8/12 כי התובע איננו זוכר את מנגנון החבלה בברך) והתובע אף הופנה לביצוע ארטוסקופיה אשר תוצאותיה לא הוצגו בהליך זה.

התובע, אשר פנה למל"ל וקיבל דמי פגיעה בשל היעדרות חודש מעבודתו לאחר התאונה (מועד בו טעם עלו תלונות ביחס לברך), לא פנה בתביעה לקביעת דרגת נכות.

התובע עובד כאחראי ייצור והזמנות בעסק לקוסמטיקה, והשתכר שכר של 6,180 ₪ לחודש בהתאם לנתון הרבעוני במל"ל. התובע טוען להפסד שכר במשך חודש אם כי לא הציג תלושי שכר לתקופה שלפני ואחרי התאונה או ראיה כלשהי להפסד שכר בתקופת אי הכושר הקצרה שאושרה לו, ואר בגינה קיבל דמי פגיעה בסך של 4,790 ש"ח.

התובע מבקש לפסוק לו סך של 62,600 ₪ (לפני ניכוי דמ"פ) סכום הכולל גם פגיעה בכושר ההשתכרות על אף העדרה של נכות צמיתה, וזאת לאור העובדה שהוא ממשיך לסבול מכאבים ומגבלות הפוגעים בתפקודו בעבודה.