ת"א 46665-10-14 ב.נ' משרד הרווחה חולון

1. התובע הגיש את התביעה דנן נגד משרד הרווחה, ובה הוא עותר לפיצוי כספי בסך 300,000 ₪ בגין הוצאת דיבה, עוגמת נפש ורשלנות, בטיפול בתיקו במשרד הרווחה.

לגירסתו ביום 28.1.07 נפסק בדיון בתיק אלימות במשפחה, בין היתר, שהוא זכאי להסדר ראיה שבועי עם בתו הקטינה, במרכז הקשר עד לבירור התלונה במשטרה. לאחר ימים ספורים הוזמן לחקירה במשטרה, הוא נמצא זכאי ופנה למשרד הרווחה כדי שיאפשרו לו לראות את בתו, כפי שנקבע בפסק הדין. לטענתו, שירותי הרווחה טענו בתסקיר שנשלח לבית המשפט ביום 13.7.08 דברים שאינם נכונים. האחד שהוצא נגדו צו הרחקה מבתו ל 45 יום עד לבדיקת המצב, מה שלטענתו לא נכון ולא היה צו כזה, והשני שהוא הגיש בקשה לחידוש הסדרי הראיה עם בתו עובדה שגם היא לא נכונה.

2. טוען התובע שבס' 5 להחלטת ביהמ"ש נקבע שיש להמציא תסקיר דחוף תוך 45 יום, אך התסקיר נשלח לאחר כ 8 חודשים. לטענתו, משרד הרווחה נהג שלא לפי הוראות בית המשפט והורה לו לפגוש את בתו רק במרכז הקשר. לדבריו בשירותי הרווחה בעירית חולון נאמר לו שעליו להמתין לפגישה עם בתו כיון שקיים עומס, ובמשך שבועות הוא נדחה בלך ושוב. לדבריו במשך שלוש וחצי שנים הוא פגש את בתו במרכז הקשר, מה שמנע ממנו את זכותו להסדרי הראיה.

3. הנתבעת טוענת להתיישנות בטענה שהתביעה הוגשה ב28.10.14 לגבי אירוע שהתרחש לכאורה בחודש פברואר 2007.

עוד טוענת הנתבעת, שהתסקירים שהוגשו ע''י התובע, הוכנו בהתאם להוראות בית המשפט לענייני משפחה, הנתבעת משמשת כפקיד בית המשפט, ולכן אין יריבות בינה לבין התובע.

לטענתה, המפגשים בין התובע לבתו נמשכו במרכז הקשר, כיון שלא היה שיתוף פעולה של התובע, בקיום המפגשים ובהגעה אליהם.

4. מפרטת הנתבעת שפסק הדין לענייני משפחה ניתן ביום 12.4.05 ובו נקבע שהקטינה תהיה במשמורת האם, ושיתקיימו הסדרי ראיה בין התובע לבתו בהתאם להסכמות ביחידת הסיוע. בפסק הדין ניתנו סמכויות לפקידת הסעד בכפר סבא, לטפל בקביעת הסדר ראיה, לאור העובדה שהסדרי הראיה שהיו קיימים לא היו מקובלים על התובע. ביום 15.8.05 שלחה פקידת הסעד בכפר סבא מכתב לפקידת הסעד בנתבעת לפיו התיק מועבר לטיפול הנתבעת, כיון שאמה של הקטינה עברה להתגורר בחולון, פקידת הסעד בנתבעת שוחחה עם ההורים וטענו שאין צורך בהתערבותה.

5. ביום 28.1.07 התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה, האם טענה שהגישה בקשה לצו הגנה ותלונה נגד התובע, כיון שהוא מכה את הקטינה, ונקבע שעל הנתבעת לקבוע לאלתר הסדרי ראיה שבועיים לתובע עם הקטינה במרכז הקשר ולהעביר תסקיר דחוף תוך 45 יום.

ביום 30.8.07 הגיש הנתבעת תסקיר סעד לבית המשפט, בו ודווח שהסדרי הראיה הם במרכז הקשר לאור חשדות מנהלת המעון, והיא ממליצה להמשיך 4 מפגשים במרכז יחד עם אמו של התובע, ולאחר מכן יציאה לשעה מהמרכז למשך שעה ללא אמו, ושהתובע יקח את הקטינה לבית אמו פעמים בשבוע כשמרכז הקשר מהווה מקום מעבר.

6. ביום 10.9.07 נתן בית המשפט תוקף של החלטה להמלצות אלו, וביום 21.10.07 הסתיימה החקירה בעניינו של התובע מחוסר ראיות.

ביום 24.3.08 פנה התובע לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל את התנאים המגבילים, ונשלחה הודעה לבית המשפט ביום 14.5.08, לפיה, עקב סכסוך עבודה של העובדים הסוציאליים לא יגיבו לבקשה. רק ביום 13.07.08 הגישה הנתבעת לבית המשפט תסקיר משלים בו נאמר שהסבתא הגיעה מספר פעמים ולא התמידה במפגשים, והיא ממליצה בהמשך להרחיב את ההסדר לפעמיים בשבוע למשך חודשיים ולאחר שלושה חודשים למשך 3 שעות. ביום 20.07.08 ניתן תוקף של החלטה להמלצה זו, ובית המשפט הורה על סגירה התובענה. ביום 1.9.08 נקבע בוועדת הארכה של מרכז הקשר שהביקורים ימשכו פעמיים בשבוע, כשמרכז הקשר משמש מקום מפגש, בהלוך וחזור.

7. בדו''ח מיום 2.2.09 שכתבה הנתבעת צויין שהתובע רואה את הקטינה פעמים בשבוע למשך שלוש שעות, מרכז הקשר מהווה מקום מעבר, אך מכיון שהתובע אינו מגיע בזמן הפגישות קצרות משנקבע. כן נקבע שאין עוד צורך בהתערבות הנתבעת ושניתן לקבוע הסדרי ראיה עצמאיים. לבסוף נקבע שיש להמשיך בהסדר הקיים ושהתובע יאסוף ויחזיר את הקטינה למקום מגורי האם ולכך ניתן תוקף של החלטה.