ת"א 46648-04-16 ח'טיב ואח' נ' סואעד ואח'

לפניי בקשה למתן צו מניעה, תחילה ארעי במעמד צד אחד ולאחר מכן זמני, עד להכרעה בתביעה, האוסר על המשיבים לבצע כל פעולה מכל סוג שהו, לרבות מכר, השכרה, חכירה וכל התחייבות מכל סוג ומין בנוגע לזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 45 גוש 19428 מאדמות כפר דיר חנא (להלן: "חלקה 45"). כמו כן, עתרו המבקשים לצו מניעה האוסר על המשיבים לשנות או להעביר או לשעבד רישום זכויות הבעלות בחלקה 45, וכן להורות לרשם המקרקעין להימנע מביצוע פעולה בנוגע לזכויות המשיבים בחלקה 45.

בכתב התביעה עתרו המבקשים למספר סעדים אשר משמעותם בסופו של יום, הכרזה עליהם כבעלים של 5500/7018 חלקים בחלקה 45.

במסגרת תביעתם מגוללים המבקשים את השתלשלות העניינים, פטירת מורישים, ומעבר הזכויות ליורשיהם ועוד, אשר מכוחה, כך לטענתם, הם זכאים להירשם כבעלים של אותן זכויות בחלקה 45.

המבקשים הם יורשיו של המנוח עלי חוסין ח'טיב (להלן: "המנוח עלי"). תביעתם נשענת בעיקרו של דבר על הטענה לפיה המנוח עלי רכש בשנת 1966 כ-5.5 דונם מחלקה 45 בהתאם להסכם רכישה עליו חתמו, מצד שני, המוכרים - המנוח עלי קאסם עלי והמנוח חוסין קאסם עלי, כאשר אלה חתמו על אותו הסכם, הן בשמם והן בשם המנוחה אסמא קאסם עלי, המנוחה עליא קאסם עלי והמנוחה סלימה מוחמד עבד אלחאלק.

בהתאם לתביעה ולבקשה, המבקשים זכאים להירשם כבעלים של 6316 מ"ר מתוך חלקה 45 (6316/7018) על אף שהמשיב רשום כבעלים של 3158 מ"ר בחלקה זו.

כאן המקום לציין, כי לבית משפט השלום בעכו הוגשה בעבר, על ידי המשיב, בשנת 2000 תביעה לסילוק ידם ופינויים של המבקשים מאותו שטח הרשום על שמו, אך תביעתו זו נמחקה. מאוחר יותר, הגיש המשיב תביעה דומה לבית משפט השלום בנצרת בת"א 13209-02-14 המתבררת בפני כב' השופטת מוסא ואף הייתה קבועה להוכחות ליום 20/4/16.

באשר להסכם משנת 1966 הרי שזה ערוך בערבית ובכתב יד. אכן, ההסכם אשר צורף כנספח ו' לבקשה, תומך לכאורה בטענות המבקשים. יחד עם זאת, יקשה להבין מאותו הסכם כיצד הוסמכו המוכרים שם להתקשר ולהתחייב במסגרתו בשמן ובמקומן של אחרות.

מכל מקום, נראה, כי הבקשה הוגשה לאחר שיהוי משמעותי הנמדד על פני עשרות שנים.

קשה להתעלם משיהוי זה שלא ניתן ביחס אליו הסבר המניח את הדעת. אומנם המבקשים ציינו כי היה קושי לקבל צווי ירושה או צווי קיום צוואה אך לא הובהר מדוע. באשר לצו קיום צוואה – נספח א' לבקשה, זה ניתן אחר עיזבונו של המנוח עלי, אומנם לאחרונה, אך אין בכך כדי להסביר מדוע פעולה זו נעשתה זה עתה בלבד. על כך יש להוסיף כי המנוח עלי נפטר בשנת 2011 והוא לא נקט בכל פעולה במהלך עשרות שנים לשם הבטחת זכויותיו הנטענות כעת על ידי ילדיו – יורשיו – המבקשים.