ת"א 46633-01-16 גרוני נ' אלקבץ

לפניי בקשת המבקש (הנתבע) להארכת מועד להגשת בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד. יוער כי מתן ההחלטה התעכב לאחר שתגובת המבקש לתגובת המשיבה לא הוגשה לפי החלטה שניתנה, ובזמן שחלף לא הובאה הבקשה בפני למתן החלטה.

עניינה של התביעה בדרישת המשיב מהמבקש לתשלום דמי שימוש ראויים אשר מגיעים לו לטענתו לפי חלקו בדירה הממוקמת בסמטה ב' 11 בעיר העתיקה בצפת והידועה כגוש 13054 חלקה 101 מחובר 1 וחלקה 102 א (להלן – הדירה). בפס"ד שניתן מסגרת התדיינות קודמת בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בנצרת (ה"פ 29706-04-14) נפסק, על יסוד סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, כי המשיב זכאי לשיעור של 65% מערך הדירה עם מכירתה. המשיב צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי הקובעת את דמי השימוש הראויים בגין הדירה, והעמיד את סכום התביעה על סך 65% משווי דמי השימוש למשך 7 שנים שקדמו להגשת התביעה.

ביום 24.01.16 הגיש המשיב בקשה לעיקול כספים שמגיעים למבקש בשל מכירת הדירה לפי שיעור זכויותיו וזאת כדי גובה סכום התביעה. ביום 24.01.16 ניתן צו עיקול זמני כמבוקש במעמד צד אחד.

ביום 20.04.16 הגיש המבקש בקשה לביטול צו העיקול הזמני. בהחלטתי מיום 21.04.16 קבעתי כי המבקש לא ציין בבקשה לביטול צו העיקול מועד קבלת הצו וככל שיש חריגה מהמועדים הקבועים בחוק עליו להקדים ולהגיש בקשה להארכת מועד.

ביום 01.05.16 הגיש המבקש הודעה לפיה טען כי קיבל לידיו את הצו ביום 21.02.16 וכי הוא סבר בטעות כי בהחלטה שניתנה ביום 21.04.16 בבקשה שהוגשה על ידו ביום 15.03.16 במסגרתה ביקש הארכת מועד להגשת כתב הגנה ולהגשת תגובה לבקשה לסעד זמני, כללה במסגרתה גם ארכה לעניין צו העיקול. ביום 08.05.16 קבעתי כי ככל שמבקש המבקש להאריך המועד להגשת הבקשה לביטול צו העיקול הזמני הרי שעליו להגיש בקשה מסודרת בעניין, ועקב כך הוגשה הבקשה דנן.

לטענת המבקש בבקשה, מקור האיחור בטעות של מתמחה במשרדו, אשר במסגרת הבקשה למתן אורכה להגשת כתב הגנה כללה גם בקשה למתן תגובה לבקשה לצו עיקול, חלף בקשה לאורכה להגשת בקשה לביטול העיקול שהוטל במעמד צד אחד. לטענתו הוא סבר בטעות כי בהחלטה שניתנה ביום 21.03.16 המתירה ארכה למתן הגשת כתב הגנה ניתנת גם ארכה להגשת בקשה לביטול צו העיקול.

המשיב מתנגד למתן אורכה להגשת בקשה לביטול צו העיקול שניתן במעמד צד אחד, משלא הובא טעם מיוחד להארכת המועד. לטענתו ההחלטה מיום 21.04.16 הקובעת ביחס לצו העיקול כי יש לפעול בהתאם לתקנות מדברת בעד עצמה. המבקש עשה דין לעצמו ולא פעל בהתאם לתקנות ואין לו אלא להלין על עצמו. אין בהגשת בקשה להארכת מועד כדי להאריך את המועד באופן אוטומטי ומשלא הובאו טעמים מיוחדים דינה להידחות. לא זו בלבד לטענתו אין כל הצדק מהותי לביטול צו העיקול הזמני, אף המבקש טוען כי מצבו הכלכלי קשה כך שקיים חשש ממשי לממש את פסק הדין.

לאחר בחינת טענות הצדדים אני רואה לקבל את הבקשה למתן אורכה להגשת הבקשה לביטול צו העיקול.

מעיון בהודעות הצדדים עולה כי אין מחלוקת שצו העיקול הזמני הומצא למבקש ביום 21.02.16. הבקשה למתן אורכה להגשת בקשה לביטול צו העיקול הזמני הוגשה בחלוף 30 הימים הקבועים בתקנה 367(ג) לתקנות.

כידוע, תקנה 528 לתקסד"א קובעת כי מועדים שנקבעו בחיקוק, בית המשפט או הרשם רשאי להאריכם "מטעמים מיוחדים שירשמו". הדרישה ל"טעם מיוחד" להארכת מועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך במערכת משפט סדירה ותקינה, שכן סופן של חריגות במועדים עלול לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי הדין (רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה(4) 198, 201 (2001)). בפסיקה אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". על פי ההלכה שהייתה נהוגה בעבר בפסיקה "טעם מיוחד" הוכר מקום בו נסיבות חיצוניות גרמו לאיחור ואשר אינן בשליטת בעל הדין. לעומת זאת, כאשר הטעם לאיחור נעוץ בבעל דין עצמו או בא – כוחו, לא נמצא בכך צידוק להארכת המועד. יחד עם זאת, לנוכח ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות ולמתן יומו של בעל דין, רוככה עם השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד" אשר אינו קשור לצדדים ונקבע כי ככל שהמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (פורסם במאגרים) (2015)). כן נפסק כי עניין זה יש גם להתחשב בסיכוייו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד (עניין מאיר פלד; רע"א 4538/11 מיטל צמח נ' דוד גבאי (פורסם במאגרים) (2012)).

בענייננו עולה מהשתלשלות הדברים כי מקור האיחור בתקלה מצד ב"כ המבקש, כפי שהוסבר בתצהיר שצורף, וההסבר מתיישב עם ההשתלשלות העולה מהתיק. תקופת האיחור איננה ארוכה במידה הפוגמת באינטרס הסתמכות של המשיב, ובפרט נוכח התנהלות המבקש, שהגם שהיתה מוטעית דיונית, הרי שעלה ממנה מלכתחילה כי בכוונתו להתנגד לעיקול. התרשמתי כי אין המדובר בשגגה הנובעת מהזנחה או זלזול בבית המשפט אלא בטעות בתום לב. גם לגופו של עניין יש לציין כי הסכסוך בין הצדדים מעלה שאלות ראויות לדיון, וכי בהטלת העיקול יש כדי להשליך אל היבטים נוספים של הסכסוך המתנהלים בין הצדדים גם בלשכת ההוצאה לפועל, באופן השוקל להעדפת הכרעה לגוף העניין חרף האיחור.

אני מאריכה לפיכך את המועד להגשת הבקשה למועד הגשתה בפועל.

בשים לב לפגרה, יודיע המבקש בתוך 3 ימים אם הוא מבקש כי הדיון בבקשה לביטול דיון יתקיים במהלך הפגרה, וככל שכך ייקבע דיון בפני שופט תורן.

ככל שהמבקש מסכים כי הדיון בבקשה ידון לאחר הפגרה, ייקבע דיון בפני בסמוך לאחר סיומה.

לת.פ בעוד 3 ימים.