ת"א 46620-07-15 אלסייד נ' רשות מקרקעי ישראל

בהתאם לסעיף 5ב לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981, הרואה עצמו נפגע ממתן צו רשאי לפנות לבית המשפט "כדי להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור. הוכיח את זכותו כאמור, יבטל בית המשפט את הצו ואת הפעולות שנעשו מכוחו".

נוכח זאת, ברי כי על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה נשוא צו ההריסה, כדי להקנות לו זכות עמידה בהגשת הבקשה.

במקרה דנא, הבקשה והתצהיר הנלווה אינם מצביעים על כל טענה בדבר קיומה של זכות מוכרת של המבקש במקרקעין.

למעשה, טענת המבקש מתמצית בכך שהגיש בקשה להקצאת מגרש (ס' 2 לבקשה). ואולם, כפי שציין ב"כ המשיבה, ובצדק רב, העובדה כי המבקש הגיש בקשה - וכלל לא הוברר כי בדעת המשיבה להקצות לו את המגרש, ומתוך שכך, לא השתכללה למבקש כל זכות במגרש - מעידה מתוך עצמה כי אין בידי המבקש כל זכות להחזיק במקרקעי הציבור.

עוד טוען המבקש כי למבנה נשוא צו ההריסה ישנו אופק תכנוני. ואולם, מלבד העובדה כי לא צורפה כל אסמכתא בנדון, לרבות תצהיר איש מקצוע, דומה כי המבקש מערב מין בשאינו מינו. זאת, מאחר שהמשיבה אמונה על ההיבט הקנייני, ואילו טענת המבקש סבה אחר ההיבט התכנוני, המצוי בסמכות המוסד התכנוני.

למעלה מן הצורך, ייאמר כי גם בהיבט התכנוני, בתי המשפט עמדו על כך שדחיית מועד ביצוע צו הריסה, או עיכובו, יינתנו רק מקום שהיתר הבנייה הוא בהישג יד ממש (רע"פ 974/07 אלשמאלי נ' מדינת ישראל; רע"פ 3774/04 אל סאנע יוסף ואח' נ' מדינת ישראל), עד כי לא יהא די בהכרח אף בתכנית המצויה בהליכי תכנון, כדי להכשיר מתן סעד להקפאת בנייה בלתי חוקית (ע"פ ( מחוזי י-ם) 40470/07 אבו נאב נ' יו"ר הועדה המחוזית לתו"ב מחוז ירושלים).

במקרה דנא, המבקש לא הניח תשתית, ולו בראשיתית, לכך שהיתר הבניה מצוי בהישג יד.

באשר לטענת המבקש בדבר הפגם בנוסח הצו, ייאמר כי טענתו אינה מחוורת, בשים לכך שבסעיף 1 לבקשתו טען כי הוא הבעלים של המבנה הנטען, ומכל מקום, צודקת המשיבה כי הורתו של הצו נולדה על רקע הצורך האפקטיבי להילחם בתופעת הפלישה למקרקעי הציבור, ועל כן, המחוקק קבע כי בצו יתוארו המקרקעין, ולא בהכרח שם מבצע הפלישה, שזהותו לעיתים איננה ידועה.

ברע"א 1004/05 שרלי נ' מנהל מקרקעי ישראל, קבע ביהמ"ש העליון:

"כשהמדובר בפינוי, נשקלת השאלה של החזרת המצב לקדמותו, וכשהמדובר בדירות מגורים, מטבע הנושא, ומטעמים אנושיים מובנים, ננקטת אמת מידה זהירה (ראו גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8, 624). ואולם, בית משפט זה, ובתי המשפט בכלל, מצווים גם על האינטרס הציבורי, קרי, שלא ליתן יד להימשכותה של פלישה למקרקעי הציבור ולמאבק בהפקרות בתחום זה, שעה שהרשויות מתגייסות לכך, מה שלא תמיד נעשה (ראו רע"א 10164/04 אגבבה נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה), רע"א 10152/04 כהן נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם), ע"פ 3413/05 פרי (פטיטו) נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), ע"פ 5249/05 בר יוסף נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקוה (טרם פורסם))...".