ת"א 46594-06-12 חרש ואח' נ' זמורה ואח'

בפניי תביעה לסילוק יד (דיירות מוגנת על פי הסכם).

יצוין, כי בתביעה במקור נתבעו הן סעד של סילוק יד והן סעד כספי, כאשר בהחלטתי מיום 03.12.12 בוטל הסעיף בכתב התביעה הנוגע לסעד הכספי, תוך מתן היתר לתובעות לפיצול סעדים ואפשרות לתובע את הסעדים הכספיים בבית המשפט המוסמך.

להלן יפורטו טענות התובעות:

1. התובעות הינן הבעלים של חנות בשד' משה גושן 4, קריית מוצקין (להלן: "החנות").

2. נתבעת 1 רכשה את זכויותיה מכח זכרון דברים מחודש 03/1982 והסכם דייר יוצא דייר נכנס מחודש 05/1982, בו נקבע בין היתר, כי החנות הושכרה לנתבעת 1 בלבד ולמטרת הפעלת חנות בגדים או לצורך משרד.

3. נתבעת 1 הפעילה את החנות בעצמה ובעזרת בנותיה, עד שבאחד מן הימים נטשה את החנות, באופן שחדלה מלהפעיל את החנות והודיעה לרשויות המס על הפסקת פעילותה העסקית. נתבעות 2-3 המשיכו לשהות בחנות, כנראה ברשות הנתבעת 1, ולהפעיל ולנהל מתוך החנות את עסקיהן, ולצורך כך פתחו תיקים על שמם במס הכנסה.

4. על אף שנתבעת 1 סיימה את פעילותה העסקית היא המשיכה להתנהג כמנהלת העסק מול התובעת בכל ענייני המושכר. נתבעות 2-3 מעולם לא פנו באופן ישיר אל התובעת בבקשות ו/או דרישות כלשהן בעניין המושכר. באופן זה, נתבעות 2-3 הסתירו את היותן הבעלים של העסקים המופעלים בחנות.

5. התובעת 1 טוענת, כי בשנת 2012 התגלה לה המידע הנ"ל ולאחר בירורים מצידה התברר לה כי נתבעת 1 אינה מנהלת כלל עסקים בחנות ונטשה אותה. ראיה לכך הינה חשבונית מס קבלה שנמסרה לרוכשי טובין בחנות ופרסום שיווקי באינטרנט.

6. נתבעת 1 לא הודיעה לתובעות כי היא נוטשת את החנות ו/או מעבירה את זכויותיה בחנות לבנותיה, נתבעות 2-3. התובעות מבהירות, כי מעולם לא נתבקשו לתת הסכמתן ו/או אישורן להעברת הזכויות בחנות וגם אילו הסכמתן היתה מבוקשת, היא לא היתה ניתנת.